3.2 מיליון אזרחים בקו האש: "כיפת הברזל" האמיתית של הישראלים לא מקודמת

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

מלחמות "עם כלביא", "שאגת הארי" ובכלל - הלחימה הממושכת בשנים האחרונות, חשפו אמת כואבת: הבית הישראלי בעורף הפך לחזית. אך בעבור כשליש מהאוכלוסייה, הוא ממש לא מוגן. בעוד שמערכות ההגנה האקטיביות עושות פלאים, "ההגנה הפסיבית" (המיגון בבתים) לוקה בחסר ולא עומדת תחת נטל השנים והבירוקרטיה. ההתחדשות העירונית בשנת 2026 היא כבר מזמן לא רק פרויקט נדל"ני של "פינוי-בינוי", אלא צורך ומשימה ביטחונית-לאומית דחופה.

דו"ח מבקר המדינה האחרון משרטט תמונה מבהילה של פערי המיגון בישראל. להלן כמה ממצאיו על קצה המזלג:

הפקרה בתוך הבית: על פי הדו"ח כ-3.2 מיליון תושבים (כ-33.6% מהאוכלוסייה) חיים ללא מיגון תקני נכון לינואר 2025.

החזית בדרום: בטווח של 7-20 ק"מ מרצועת עזה, כ-42,575 תושבים נאלצים להתמודד עם איומי טילים ללא מרחב מוגן תקני.

החזית בצפון: פרויקט מיגון הצפון לא מומש אלא במקצת, התקציבים המיועדים לא עברו והתושבים ללא מיגון ממשי.

תחזוקת המקלטים: ב-11.7% מהמקלטים הציבוריים בישראל לא ניתן לשהות כלל בעת חירום. לא כל שכן שהיה ממושכת.

הפער במגזר הערבי: מתוך 11,775 מקלטים ציבוריים בישראל, רק 37 קיימים ברשויות מקומיות בחברה הערבית. הפזורה הבדואית כלל אינה ממוגנת מעצם היותם יישובים לא מוכרים.

מוסדות החינוך: המחדל אינו עוצר בפתח הבית. נכון למרץ 2024, ב-94% מבתי הספר בישראל כרבע מהתלמידים לומדים ללא מיגון תקני. בגזרת הגיל הרך המצב חמור אף יותר: ל-2,548 מעונות יום אין מיגון, ולמשרד החינוך חסרים נתונים על מצב המיגון בכ-11,000 כיתות גן.

אי-שוויון בביטחון: הפריפריה לא נספרת

במהלך מבצע "עם כלביא", הלחימה בחודש יוני, ויותר מכך במערכה הנוכחית - "שאגת הארי",  נפגעו אלפי מבנים ברחבי הארץ, בעיקר בערים רבות עם שכונות ותיקות כמו רחובות, רמת גן, בת ים, פתח תקווה ובני ברק. מדובר על אלפים רבים של מבנים, שרובם נבנו לפני 1980, אינם עמידים לרעידות אדמה או ממוגנים לפגיעות טילים.

בנסיבות כאלה, התחדשות עירונית היא לא רק מהלך תכנוני אלא משימה ביטחונית לאומית. בפועל, מדובר בהזדמנות של ממש לבנות מחדש טוב יותר מבנים בטיחותיים, מודרניים וממוגנים, שיספקו הגנה טובה ואיכותית לחיי התושבים.

המלחמות הוכיחו שהסיכון אינו מתחלק שווה בשווה. במועצה המקומית ביענה, 77% מהתושבים חיים ללא מיגון. לשם השוואה, בערים במרכז כמו גבעתיים (16%) וחולון (14%) המצב טוב יותר, אך עדיין הנתונים משאירים אלפי משפחות חשופות ללא מיגון אקטיבי.

המחדל מחמיר בערים כמו אשקלון ועוד שעל פי הדוח אינן מחזיקות בנתונים מדויקים על מספר התושבים ללא מיגון ואף לא הכשירו מחסות המוניים. אחת הסיבות לשיעורי המיגון הנמוכים בפריפריה היא היעדר כדאיות כלכלית. לכן, על המדינה לפעול עכשיו בהקלה על רגולציה ולהסיר חסמים שמונעים מיזמים לפעול גם בפריפריה, שם הצורך הוא עצום אבל הכדאיות הכלכלית נמוכה.

"מב"מ" תכנוני: מה המדינה חייבת לעשות עכשיו?

כמו שצה"ל הטביע את המושג מב"מ (מערכה בין מלחמות) למניעת התעצמות האויב, כך על המדינה להשקיע באופן רצוף בתכנון ארוך טווח שאינו נובע רק משעת חירום נקודתית. כיום, הליכי התחדשות עירונית נגררים בממוצע לכדי 35.5 חודשים, נתון בלתי נתפס בזמן רגיל ועל אחת כמה וכמה בשעת מלחמה.

תכנית הפעולה הנדרשת:

•    חקיקה מותאמת: קידום חוקים המאפשרים פינוי-בינוי מהיר בעקבות אירועי חירום.

•    מנגנון על בין-משרדי: הקמת גוף שיתכלל בין רשות מקרקעי ישראל , משרד האוצר,  משרד השיכון והרשויות המקומיות, התושבים וחברות הנדל"ן בזמן אמת.

•    האצה רגולטורית: מתן פטורים מהיטלי השבחה וצמצום אישורים ורגולציה נדרשת להביא לכך שניתן יהיה להניע פרויקטים תוך חודשים ספורים במוקדי סיכון.

•    סיוע ומימון: הקמת קרן פיצויים ותחזוקה והבטחת דמי שכירות לדיירים לאורך כל תקופת הפרויקט.

אנו בשעת רצון והמדינה צריכה לעשות את הדבר הנכון בזמן אמת. כל דחייה בלוחות הזמנים יכולה להיות משמעותית מאוד.

בשורה התחתונה: בישראל של 2026, התחדשות עירונית היא צו השעה והבסיס לחוסן חברתי וקהילתי אמיתי. רק גישה פרו-אקטיבית מצד כול השותפים כזו שחוצה תחומים ומשלבת בטיחות אזרחית, תכנון עירוני ובנייה לאומית תבטיח שנוכל לתת לתושבים מיגון וביטחון ללא קשר למיקום גיאוגראפי. וכך לשמור על חיי אדם, גם תחת אש.

הכותב הוא יו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי ערים בישראל.