עתירה נגד זכיית שפיר במכרז להארכת כביש 6: "הצענו 683 מיליון שקל יותר ונפסלנו"

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

מאבק משפטי סביב אחד ממכרזי התשתית הגדולים בישראל: קבוצת ויה נובה, המשותפת לחברות מנרב, מילגם וחברת ההנדסה והתשתיות הבינלאומית EGIS, עתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד זכיית קבוצת שפיר במכרז להקמה, מימון, הפעלה ותחזוקה של מקטעים 8 ו-9א' בכביש 6 חוצה צפון. לצד העתירה ביקשה ויה נובה צווי ביניים, ובהם עיכוב ההתקשרות עם שפיר, שזכתה במכרז, עד להכרעה בהליך. הקבוצה מבקשת מבית המשפט להורות על ביטול תוצאות המכרז, ולהכריז עליה כזוכה.

העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדין יניב מטלס וירון גרשון ממשרד מטלס ושות', נגד ועדת המכרזים (המורכבת מנציגי משרדי האוצר והתחבורה), חברת 6 חוצה צפון, קבוצת שפיר וקבוצות נוספות שהתמודדו במכרז.

במרכז המחלוקת עומד פער של כ-683 מיליון שקל בין ההצעות הכספיות שהגישו שתי הקבוצות. לפי הבקשה, הצעת שפיר, שהוכרזה כזוכה, עמדה על דמי זיכיון של 1.335 מיליארד שקל למדינה, בעוד שההצעה שהגישה ויה נובה עמדה על 2.018 מיליארד שקל. לטענת ויה נובה, ועדת המכרזים הבין-משרדית החליטה לפסול את הצעתה עוד לפני שלב פתיחת הצעות המחיר, בעקבות מחלוקת על תחזיות התנועה וההכנסות הצפויות מהכביש.

הפרויקט כולל את המשך סלילת כביש 6 צפונה, ממחלף סומך ועד למחלף בית העמק שבגליל המערבי. המכרז פורסם בסוף 2024 בעקבות החלטת הממשלה מיוני 2023, והוא מבוסס על מודל BOT  שבמסגרתו הזכיין אחראי למימון, לתכנון,  להקמה, לתפעול ולתחזוקה של הכביש לאורך תקופת זיכיון של 34 שנים.

לטענת ויה נובה, המחלוקת החלה כאשר ועדת המכרזים בחנה את תחזית ההכנסות שהגישה הקבוצה, שהסתכמה בכ-20.94 מיליארד שקל לאורך תקופת הזיכיון, זאת לעומת תחזית הכנסות של כ-12 מיליארד שקל שהציגה המדינה. בעקבות הפער הודיעה הוועדה ביוני האחרון כי בכוונתה לתקנן את תחזית ההכנסות של ויה נובה לכ-13.83 מיליארד שקל, סכום המשקף את הערכת המדינה בתוספת 15%.

הפער בין התחזיות נובע בעיקר מהערכות שונות לגבי מספר כלי הרכב שישתמשו בכביש. כך, למשל, במקטע שבין מחלף אבליים למחלף חילזון העריכה המדינה כי בשנת 2030 יעברו בממוצע כ-45,500 כלי רכב ביום, בעוד שויה נובה העריכה כ-62 אלף. במקטע שבין מחלף חילזון למחלף מכר העריכה המדינה כ-77,100 כלי רכב ביום, לעומת כ-105 אלף בתחזית ויה נובה. לפי העתירה, הפער הכולל בתחזיות לשנת 2030 מגיע לכ-36%, אך מצטמצם לכ-9% בלבד בתחזיות לשנת 2040.

מכאן טוענת ויה נובה כי ועדת המכרזים בחרה שלא להשתמש ב"מודל הארצי לתחבורה" - כלי החיזוי הרשמי, המוסמך והבלעדי של מדינת ישראל שפותח על-ידי משרד התחבורה לצורך בחינת תחזיות הנסועה וההכנסות של המציעות, והסתמכה במקום זאת על יועץ התנועה שלה שלא ברור באיזה מודל השתמשו  ועל "תחושת בטן" והשוואות שטחיות, מבלי שבוצעה בדיקה נגדית של המודל הארצי.

הפחתת ניקוד שהובילה לפסילה

אחת הטענות המרכזיות בעתירה נוגעת לאופן שבו חושב הניקוד הפיננסי של ויה נובה. לפי הקבוצה, ועדת המכרזים הפחיתה מניקודה כ-40 נקודות בשל הפער בין תחזיות ההכנסות שהציגה לבין תחזיות המדינה, אף שלפי מסמכי המכרז, הפער הצדיק הפחתה של ארבע נקודות בלבד. כתוצאה מכך ירד הציון הפיננסי שלה ל-48.03 נקודות, מתחת לרף המינימלי של 60 נקודות, והצעתה נפסלה. הקבוצה טוענת כי מדובר בענישה כפולה בניגוד להוראות המכרז, אף שהצעתה זכתה לגיבוי בנקאי, ובנק דיסקונט אישר את נכונותו להעמיד מימון לפרויקט לאחר שבחן את תחזיות ההכנסות והמודל הפיננסי.

לצד זאת הקבוצה טוענת כי גם אם חלק מתחזיות ההכנסות שלה יתבררו כגבוהות מדי, המשמעות הכלכלית לא מצדיקה את פסילת הצעתה, משום שמנגנון חלוקת ההכנסות במכרז קובע כי 90% מההכנסות שמעל רף של 150% מרשת הביטחון יועברו למדינה.

שפיר ניסתה בעבר לפסול את ויה נובה

מהבקשה עולה כי המאבק המשפטי בין הקבוצות החל עוד לפני ההכרזה על הזוכה. בפברואר  2026 הגישה שפיר עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בה ביקשה לפסול את הצעת ויה נובה בשל פגם בערבות הבנקאית שהגישה. במסגרת ההליך ניתן תחילה צו ארעי שעצר את הליכי המכרז ובהמשך גם צו ביניים.

אלא שבית המשפט המחוזי דחה את עתירת שפיר  וזו ערערה לבית המשפט העליון. במרץ ניתן צו ארעי נוסף אך ב-18 במאי 2026 נדחה גם הערעור והליכי המכרז חודשו.

כעת התהפכו היוצרות וויה נובה היא שמבקשת מבית המשפט לעצור את ההתקשרות עם שפיר, בטענה שההחלטה להעדיף את הצעתה התקבלה בניגוד להוראות המכרז ולכללי המשפט המינהלי.

ויה נובה מעלה בעתירה גם טענות הנוגעות לתחרות במכרזי התשתית הגדולים. לטענתה, העובדה ששפיר כבר מפעילה מקטעים אחרים בכביש 6 עשויה הייתה להקנות לה יתרון מידע על פני המתמודדות האחרות. "בעוד שההליך המכרזי נועד לאפשר הזדמנות שווה בקרב כל משתתפי המכרז, הרי שבפועל פעם אחר פעם זוכות אותן חברות בפרויקטים אלו. מקרה?", נכתב בעתירה. עוד נטען כי החלטת ועדת המכרזים מעבירה מסר שלפיו "המדינה מעדיפה בינוניות בטוחה וצפויה על פני רווח ציבורי אדיר ושיפור תשתיות לאומי".