מחסן חקלאי שימש למשרד ולאחסנת ציוד: החברה תשלם 700 אלף שקל

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בית המשפט המחוזי מרכז בלוד דחה לפני כחודש את ערעורה של חברת "הדר ייצוב קרקע פרויקטים", שבבעלות יואב הדר, על הרשעתה ועל קנס בסך 700 אלף שקל שהוטל עליה בגין שימוש אסור בקרקע חקלאית מוכרזת בסמוך למושב נווה ירק. בפסק הדין קבע השופט רון סולקין כי השימוש שעשתה החברה במקרקעין לצורכי משרד, אחסנת ציוד ופעילויות נוספות שאינן קשורות ישירות לעיבוד הקרקע במקום, אינו יכול להיחשב "שימוש חקלאי" מותר לפי חוק התכנון והבנייה .

על פי כתב האישום, החל מאוקטובר 2019 החזיקה החברה בשטח של כדונם מצפון למושב נווה ירק, שכלל מחסן בשטח של 300 מ"ר, שניתן לו היתר כמחסן חקלאי, וחצר פתוחה בשטח של 700 מ"ר. המקרקעין הוגדרו כקרקע חקלאית מוכרזת עוד בשנת 1971. בפועל השתמשה החברה במבנה ובשטח הפתוח לצורך משרד, מתפרה ואחסון ציוד, מכונות וחומרים המשמשים לפעילותה.

להחלטה של ביהמ"ש המחוזי 

בעקבות פעילות פיקוח של הרשות לאכיפה במקרקעין הוטל על החברה קנס מנהלי. החברה בחרה להישפט, ובינואר 2025 הורשעה בבית משפט השלום בכפר סבא על ידי השופט גיל גבאי, שגזר עליה קנס בסך 700 אלף שקל. החברה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.

במרכז הערעור עמדה המחלוקת סביב הגדרת המונח "שימוש חקלאי". החברה, שיוצגה על ידי עורכי הדין טל שפירא וסתיו שורצברג, טענה כי עיסוקה הוא פעילות חקלאית מובהקת. מנהל ומנכ"ל החברה, יואב הדר, טען כי במתחם בוצעו פעולות חקלאיות שונות, ובהן מיון וניקוי זרעים, שקילה, הכנת תערובות ומבחני נביטה.

מנגד, המדינה, באמצעות המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה ועו"ד שגיא דוד סיון, טענה כי חוק התכנון והבנייה מחייב פרשנות מצמצמת למונח "שימוש חקלאי", כך שהפעילות חייבת לשרת במישרין את הייצור החקלאי באותה קרקע שבה נעשה השימוש. לטענת המדינה, אחסון מכונות המיועדות לפרויקטים ברחבי הארץ אינו יכול להיחשב שימוש חקלאי מותר במתחם.

ביהמ"ש: ניתן היה לבצע את הפעילות "בכל מבנה תעשייתי"

השופט קיבל את עמדת התביעה. בפסק דינו הסביר כי אף שניתן להגדיר את עיסוקה הכללי של החברה כפעילות חקלאית, בשטח עצמו לא התבצע עיבוד קרקע או גידול צמחים. השופט קבע כי לפעילות האחסנה של החברה אין זיקה ישירה למקרקעין הצמודים למבנה וכי ניתן היה לבצע אותה מחוץ למשק החקלאי. בית המשפט ציין בהקשר זה כי החברה העתיקה לבסוף את פעילותה לאזור התעשייה בטירה.

"במקרה דנן, אין מתקיים ולו אחד מהתנאים, המאפשר הכרה בשימוש במקרקעין כשימוש חקלאי: אין מחלוקת, כי במקרקעין אין עבודות של עיבוד הקרקע וגם לא גידול בעלי חיים. בנוגע לפעילות יצור - עיקר הפעילות במבנה, היא הכנה של ציוד ושל חומרי גלם לקראת עיצוב הנוף, אשר בעיקרו אינו ציוד חקלאי 'טהור', והוא משמש לפעילות במקומות אחרים לחלוטין מהמשק החקלאי. אכן, קיימת במבנה פעילות מסוימת של מיון או הכנה של זרעים, אך זו פעילות קטנה מאוד בהיקפה; היא אינה בזיקה למקרקעין הצמוד למבנה; ניתן היה לקיימה מחוץ למשק החקלאי, בכל מבנה תעשייתי.

"מבנה בנוי בשטח חקלאי מותר כשמטרתו - לשמש כמבנה עזר לפעילות באדמה החקלאית. אך כאן, אין כלל פעילות באדמה, שמסביב למבנה. אמור מעתה - ככל שיש פן חקלאי בפעילותה של המערערת, הרי הוא מצומצם ביותר, ומכל מקום, אינו עומד בדרישות הדין להכרה בשימוש שנערך במקרקעין כשימוש מותר".

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות החברה לאכיפה בררנית. השופט ציין כי מנהלי החברה ידעו על עמדת המדינה לפחות מאז שנחקרו באזהרה בשנת 2020 וקיבלו את הקנס המנהלי בשנת 2021, אך בחרו להמשיך בפעילות האסורה במקום במשך שנים.

בנוגע לגזר הדין, בית המשפט המחוזי סירב להפחית את הקנס בסך 700 אלף שקל. השופט התייחס לפסיקת בית המשפט העליון בהלכת גרין וקבע כי בנסיבות המקרה, לאחר שהחברה בחרה לנהל הליך הוכחות והמשיכה בשימוש האסור, אין מקום להעניק לה את ההקלה בעונש הניתנת למי שהודה ונטל אחריות בשלב מוקדם.

"השמאי הובא לעדות לעניין הוכחת הוצאות העתקת עסקה של המערערת לאזור התעשיה בטירה. הוצאות אלה, הן המשך ישיר לשימוש האסור שבוצע במשך שנים במקום, ואין למערערת להלין אלא על עצמה. חלק מההוצאות, כגון הצורך בגיוס עובדים, קשה לראות כיצד קשורות הן למעבר, בין היתר לנוכח המרחק הגיאוגרפי בין מקום הפעילות הקודם למקום הפעילות הנוכחי; חלק נוסף מהעלויות - אותן שהוגדרו בחוות הדעת כ'עלויות קבועות' - נובעות במישרין מכך, שהמערערת אינה פועלת עוד מקרקע חקלאית, הווה אומר - ההסתכלות היא אחרת: בעצם, המדובר בהטבה, לה זכתה המערערת שלא כדין, במהלך שנות פעילותה בקרקע החקלאית, הפעילות האסורה".

"המערערת בחרה להישפט, ניהלה הוכחות, וזו כמובן זכותה, אך בנסיבות אלה אינה זכאית להקלה בעונש של מי שהכיר בחטא שבמעשיו", סיכם השופט.

בסופו של דבר נדחה הערעור על כל חלקיו, והקנס בסך 700 אלף שקל נותר על כנו.

מהרשות לאכיפה במקרקעין נמסר: "פסק הדין מחזק עיקרון חשוב: לא כל פעילות של עסק העוסק בתחום החקלאות היא בהכרח שימוש חקלאי מותר בקרקע. כדי ששימוש ייחשב חקלאי, נדרשת זיקה ישירה והדוקה בין השימוש במקרקעין לבין הייצור או העיבוד החקלאי המתבצע בהם. הרשות לאכיפה במקרקעין תמשיך לפעול נגד שימושים אסורים בקרקע חקלאית, כדי למנוע זליגה של שימושים מסחריים ואחרים לשטחים חקלאיים ולשמור על ייעודם, על השטחים הפתוחים ועל האינטרס הציבורי".