search

חוב הארנונה הגיע עד ליותר מ-3 מיליון שקל – אלא שהחייבים לא החזיקו בו שמונה שנים לפחות

מדובר בקיוסק בשדרות ירושלים ביפו, שהעירייה המשיכה לחייב בגינו שני שוכרים במשך שנים • הנכס חויב בתקופה זו דרך חמישה חשבונות שונים • פסק הדין מגולל על פני 37 עמודים שרשרת טעויות שנמשכה 13 שנים לפחות

שדרות ירושלים ביפו (שאטרסטוק)
שדרות ירושלים ביפו (שאטרסטוק)

חיובים מקבילים, חיוב אותו נכס בחשבון ארנונה של נכס אחר, חמישה חשבונות ארנונה לנכס אחד – ושמונה שנים לפחות שבהן השוכרים, לכאורה, ממשיכים להיות מחויבים בתשלומי ארנונה תופחים וגדלים, למרות שכבר לא השתמשו בו והוא הושכר לאדם אחר. זהו, בתמצית, צבר העובדות באחד התיקים המוזרים ביותר, כנראה, שנדונו סביב תשלומי ארנונה.

המדובר בערעור על חיוב ארנונה מתמשך של בית עסק בשדרות ירושלים שבעיר יפו. המערערים החזיקו בנכס, ששימש כקיוסק או כפיצוצייה, ולטענתם עזבו נכס זה בשנת 2004 ומאז אינם מחזיקים בו עוד. למרות זאת, שניהם – ואף כל אחד לחוד, כפי שנראה בהמשך – המשיכו לקבל חיובי ארנונה מעיריית תל אביב-יפו, חיובים שכמה מהם כלל לא התקבלו בכתובת הנכונה, משום שהרישום בעירייה היה לקוי.

כפי שהתברר במהלך הדיונים השונים, לנכס היו במחלקת הארנונה בעירייה שלוש כתובות שונות, מספרי ארנונה שונים ומספרי חשבונות שונים, והוא חויב דרך לא פחות מחמישה חשבונות ארנונה שונים

למעשה, כפי שהתברר במהלך הדיונים השונים (הסוגיה הובאה פעמים בפני ועדות ערר, לפני שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים), לנכס היו במחלקת הארנונה בעירייה שלוש כתובות שונות, מספרי ארנונה שונים ומספרי חשבונות שונים, וכאמור – הוא חויב דרך לא פחות מחמישה חשבונות ארנונה שונים. העירייה עצמה אף הכירה בכך שמדובר במקרה חריג.

חוב של 99,432 שקל פחת ל-53,037 שקל - ומשם קפץ עד 3 מיליון שקל

בתחילת התקופה שאותה מציינים המערערים, נחתם כנראה הסכם שכירות עם אדם אחד, שמאותו יום לטענתם היה זה שהשתמש בנכס. הטענה הזו קשה להוכחה, שכן בידי העירייה ישנו רק חלק מהחוזה המדובר, אך אין מחלוקת כי בשנת 2007 היה החוזה בידי העירייה, בצירוף העתק רישיון עסק ע"ש השוכר החדש. זאת ועוד - ביקורת של מחלקת הארנונה בעירייה עוד לפני כן, באוגוסט 2006, ציינה כי המחזיק בנכס הוא אותו שוכר חדש, ולא המערערים.

למרות כל זאת, החלה מסכת בלתי נגמרת של הודעות על חוב ארנונה מטעם העירייה אל המערערים, ואלו כללו בכל פעם סכומים שונים – מבלי שנמצא לכך הסבר כלשהו. גם השופטת מיכל אגמון-גונן, שניהלה את הדיון, התקשתה למצוא הצדקה לשינויים הללו ואף התייחסה לאחד הסכומים תוך שהיא מציינת כי "לא ברור על מה הוא מבוסס".

בסוף 2007 נמסר צו עיקול לשני החייבים, ושם הסכום עמד על 53,037 שקל בלבד. בדצמבר 2008 נמסרו צווי עיקול עם הסכום לחיוב: 582,442 שקל. "ריבית והצמדה אינם יכולים להסביר פער זה"

כך, ביוני 2004 נשלח דו"ח תפיסת מיטלטלין לאחד מהם, שם צוין כי סכום החוב הינו 99,432 שקל. בסוף 2005 נשלחה דרישת חוב, שבה קפץ הסכום ל-226,000 שקל. בסוף 2007 נמסר צו עיקול לשני החייבים, ושם הסכום עמד על 53,037 שקל בלבד. 

זה לא הסוף: בדצמבר 2008 נמסרו צווי עיקול לגופים שונים, סביב חוב הארנונה המדובר, והפעם הוצאו לכל אחד מהמערערים בנפרד. הסכום לחיוב: 582,442 שקל. "במהלך שנה בדיוק גדל החוב, בגין אותו נכס, מסכום של כ-53,000 לסכום של כ-580,000 שקלים", מציינת השופטת את הפער הבלתי הגיוני. "אדגיש כי ריבית והצמדה אינם יכולים להסביר פער זה". באפריל 2009 הוצאה דרישה לתשלום חוב, בסכום של 590,379.81 שקל. 

בסוף ספטמבר 2012 פנה עו"ד אמג'ד אבו פול, שייצג את המערערים באותה עת, לעירייה והודיע על אי-החזקה בנכס, והגיש בקשה לשינוי שם המחזיק לשמו של המשכיר הנוכחי. במכתב ששלח אז צוין כי מבירור באגף הגבייה התברר שהעירייה מייחסת למערערים חוב של יותר משלושה מיליון שקלים, בגין התקופה מתחילת 2003 ועד לאותו מועד שבו הוגשה הפנייה מצד עורך הדין.

"אלף לילה ולילה"; "סיפורי קפקא"

בתום הצגת השתלשלות האירועים הבלתי נגמרת, שכאן הובאו רק כמה אנקדוטות מתוכה, התפנתה השופטת אגמון-גונן לסיכום העניין. היא ציינה, כמובן, את ההליכים שכבר התנהלו, פעמיים, בוועדות הערר, וציינה כי ועדת הערר הראשונה כינתה את נסיבות העניין "אלף לילה ולילה", ואילו ועדת הערר השנייה כינתה זאת "סיפורי קפקא". 

לאחר הצגת הדברים קבעה השופטת כי בהתאם לראיות שהוגשו בפניה בערעור זה, המסקנה היא שהמערערים החזיקו בנכס לכל המאוחר עד ליום 27.8.06 – יום ביצוע הביקורת המצוינת לעיל על ידי העירייה. לכן היא פסקה כי "ממועד זה יבוטלו כל החיובים שהוטלו על המערערים בגין החזקה בנכס, בכל בכתובות, מספרי הארנונה ומספרי החשבונות.

אם העירייה לא תצליח להבהיר מדוע פחת החוב כאמור מ-226,111 שקל ל-53,037.30 שקל, יילקח הסכום הנמוך בחשבון. מכל מקום, לסכום החוב נכון לסוף 2005 אין לצרף ריבית פיגורים, אלא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד"

לעניין הסכום שבו יחויבו המערערים, על העירייה לקחת את סכום החוב נכון ליום 27.8.06, ולהפחית ממנו כל סכום ששולם לאחר מועד זה. אם העירייה לא תצליח להבהיר מדוע פחת החוב כאמור מ-226,111 שקל ל-53,037.30 שקל, יילקח הסכום הנמוך בחשבון. מכל מקום, לסכום החוב נכון לסוף 2005 אין לצרף ריבית פיגורים, אלא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. העירייה תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 15,000 שקלים. אם שולמו הוצאות על ידי המערערים בהליכים קודמים, הם יושבו למערערים על ידי העירייה".

ביקורת חריפה על דברי באת כוח העירייה

בשולי הדברים – המובאים בשוליים רק בשל הסוגיה הפתלתלה עצמה, ולהם חשיבות רבה בפני עצמם – נציין עניין נוסף שאליו נדרשה בדיון השופטת אגמון-גונן: נימוקי באת כוח העירייה באשר לעובדה שהנכס חויב במשך שנים בטעות, בכפילות ובכתובות שונות. מייצגת העירייה אמרה בדיון כך: "במאמר מוסגר אציין שזה אזור קצת עוין, ויש שטחים לא כל כך מוסדרים כדין, ולכן זה לא דבר שבשגרה שנכס אחד מחויב שלוש פעמים. זה לא קרה". 

באת כוח העירייה עצמה הייתה ערה לכך כי מדובר בטעויות בהיקף חריג ומשמעותי, ונימקה זאת בהיות האזור אזור עוין. אמירה זו מוטב היה לה לולא נאמרה, שכן אין לכך כל ראיה, ואין לעירייה להלין אלא על עצמה בטעויות שעשתה בעניין זה"

על דברים אלו אמרה השופטת: "באת כוח העירייה רואה באזור בלב יפו, באחת השדרות המרכזיות, 'שטח עוין'. אדגיש לעניין זה כי בנכס נערכו ביקורות רבות, כמה מהן לבקשת המערערים, ולצידן עשרות פעולות אכיפה. אין ולו באחת מהן ציון כי התעוררה בעיה בהגעה לנכס, במדידתו או בבדיקתו, ואף לא בביצוע פעולות אכיפה שכללו נטילת מיטלטלין.

באת כוח העירייה עצמה הייתה ערה לכך כי מדובר בטעויות בהיקף חריג ומשמעותי, ונימקה זאת בהיות האזור אזור עוין. אמירה זו מוטב היה לה לולא נאמרה, שכן אין לכך כל ראיה, ואין לעירייה להלין אלא על עצמה בטעויות שעשתה בעניין זה".
 

קראו עוד במרכז הנדל"ן

שריינו כבר עכשיו מקום באירוע המקצועי השנתי של ענף הנדל"ן: ב-20–21 באוקטובר - פסגת הנדל"ן 2020 ONLINE. להרשמה –https://pisganadlan2020.nadlancenter.co.il/?Link=1005

כתבות נוספות שיעניינו אותך
  • © כל הזכויות שמורות