הרצליה אאוט, גליל ים אין: הדור החדש של השכונות מתפקד כערים עצמאיות

איפה אתם גרים? עד לפני מספר שנים טווח התשובות הקבילות היה כמספר היישובים בישראל -  "ירושלים", "הרצליה", "אור עקיבא" או "קיבוץ כברי". לא עוד. תשאלו היום אדם רנדומלי למקום מגוריו והוא עשוי להשיב "אור ים", "כרמי גת", " פסגות אפק" ובעוד מספר שנים גם "שדה דב".

היחס לשכונות הללו, ולרבות נוספות, כמנותקות ונפרדות משאר העיר לא נובע רק משיקולי מיתוג. תושביהן של כל אחת משכונות הענק הללו עשויים להעביר שבועות ארוכים ואף חודשים, מבלי שכף רגלם תדרוך ב"עיר האם". הן כוללות מרכזים מסחריים משלהן, סניפי קופות חולים משלהן, בתי קפה וקאנטרי משלהן וכמובן מוסדות חינוך, כך שהצורך לצאת מהן אל שאר חלקי העיר כמעט ולא קיים.

מדובר בתכנון שונה משמעותית מהאופן שבו תוכננו שכונות השינה של שנות ה-90, בהן כל פעולה בסיסית הצריכה שימוש ברכב הפרטי. "בעבר בנינו שכונות שהמרחבים שלהם  נועדו בעיקר למגורים, עם מעט מאוד תשתיות משלימות", אומרת ליאת דנינו, המשנה למנכ"ל אלמוגים , אשר בונה בין היתר באור ים, ולאחרונה קיבלה היתר בניה לפרויקט "בראבו" (בשיתוף עם יוסי אברהמי ), בשכונת רמת אפעל החדשה ברמת גן. אותן שכונות, לדבריה, "היו חד-ממדיות: כללו בתי ספר ושירותים בסיסיים, אבל כמעט בלי מסחר שכונתי, בלי מוסדות תרבות, ובלי תעסוקה או תחבורה מתקדמת. החיים התנהלו מחוץ לשכונה, והיא עצמה הייתה בעיקר מקום לחזור אליו בסוף היום.

"היום המצב שונה לחלוטין. זה לא עוד בניין בתוך שכונה, כיום השכונות החדשות מתוכננות מראש כמרחבים רב-שכבתיים, בקונספט של מיני ערים עצמאיות בתוך ערים ותיקות, עם רחובות פעילים, מרכזים קהילתיים, מוסדות תרבות, תעסוקה, מסחר, פארקים ומערכות תחבורה חכמות. זה לא עוד 'מקום לגור בו' - זו מערכת עירונית שלמה, שמספקת כמעט את כל צרכי היומיום בלי לצאת ממנה".

את פרויקט בראבו מתכנן משרד מילוסלבסקי אדריכלים , המתכנן בשכונה גם את היכל התרבות החדש של רמת גן, שעתיד להיות, לדברי האדריכלית עינב זיו, שותפה במשרד, "מחולל עירוני מרכזי, מוקד תרבות, קהילה ותנועה, שייצר חיות עירונית לאורך כל שעות היום".

לדבריה, "כשאנחנו ניגשים לתכנן כיום שכונות חדשות, אנחנו מתכננים למעשה קונספט של 'מיני-עיר' - מודל תכנון של המרחב העירוני המבוסס על עקרונות עיר 5 הדקות' – עיר שכל השירותים בה נמצאים במרחק 5 דקות הליכה לכל היותר, מכל מקום בשכונה.

"כאדריכלים זה דורש מאיתנו חשיבה אינטגרטיבית על אלמנטים שבעבר היו מובנים מאליהם, כמו לדוגמא איסוף אשפה פניאומטי, במקביל, צריכה להיות קישוריות טובה למרכז העיר הוותיקה, ששם נכון לעשות התחדשות עירונית שמשמרת את ההיסטוריה שלה, החל ממבני השימור, העצים העתיקים ועד המרקם האורבני החי. זאת, כדי לשמור על החוויה של עיר, וכדי שזה לא יהפוך למשהו סטרילי".

"ערים טובות יותר"

משרד האדריכלים רובננקו מעורב כעת בפרויקטים בכמה מהשכונות החדשות, ובראשן שכונת שדה דב, שבסיום הבנייה בה צפויה לכלול כ-16 אלף יחידות דיור. שכונות חדשות נוספות שהמשרד מעורב בהן הן שכונת חבצלת הנתנייתית, הסמוכה למחלף חבצלת, שתכלול 3000 יח"ד, לצד תעסוקה.

"אני חושב שההבדל בין התכנון של פעם לתכנון הנוכחי", אומר אדריכל עדי רובננקו, השותף במשרד, "הוא הרצון של המתכננים לייצר מגוון של שימושים ותשתיות בתוך השכונה. בניגוד לשכונות בעבר, שהיו מיועדות למגורים בלבד, בעוד שמסחר ותעסוקה נמצאו במרכזי הערים. כשאדם רוצה לצאת לבילוי או לקנות בסופר, הפיתרון היה להיכנס לרכב ולנסוע. בשכונות של היום כל השימושים כבר נמצאים בתוך השכונה. זה מתוך רצון לייצר יותר הליכתיות, כך שכשאני אצטרך לקנות קרטון חלב, יהיה לי את זה בבלוק שלי. כך גם אם ארצה לשתות קפה, ויהיו שטחי משרדים שאוכל לעבוד בהם. לצד זה, תחבורה ציבורית שנכנסת לתוך השכונה".

לדבריו, "כששימושים נמצאים במרחק הליכה, יש לנו ערים טובות יותר. רובע שדה דב, הוא דוגמה מובהקת לתכנון בתצורה טובה, גם מבחינת רמת האינטנסיביות וגם ברמת עירוב השימושים. במקרה של שדה דב, הוא אומר, מלבד העובדה שכל השימושים יהיו בשכונה, היא תחובר לתל אביב וגוש דן באמצעות הקו העתידי של הרכבת הקלה".

אדריכלית אורית מילבאואר, מתכננת מספר פרויקטים בשדה דב: שניים עבור שיכון ובינוי , ופרויקט נוסף עבור קבוצת יוניון לייב. לדבריה, "שכונת שדה דב אמורה לתפקד כמו 'מיני עיר'. "הפיזור של השירותים במקומות שונים בעיר טוב לדיירים וטוב לעירוניות כי הכל חי יותר. עיר טובה היא עיר שעובדת 24/7. אם פעם היה אזור תעסוקה ואזור שירותים, כיום מבינים שההנגשה של הכל עוזרת לאנשים".

"הגישה כיום שונה", אומרת  עו"ד רות ג'רבי, ראש תחום רשויות מקומיות ומרכזת תחום תכנון ובנייה  במשרד עו"ד ברנע ג'פה לנדה : "רוצים שלדיירים שמתגוררים בשכונות, תהיה אפשרות להליכתיות, שמאפשרת התנהלות ללא רכב.  אם פעם קידשו את הרכבים, היום רוצים שאנשים ייצאו לרחוב וייפגשו. לכן מספקים את כל הפונקציות בתוך השכונה: חינוך, רווחה, פונקציות קהילתיות ותעסוקה. בצד זה, רוצים לייצר קשר לליבת העיר ולייצר זהות של האדם עם העיר. אז מאפשרים שימושים רבים בתוך השכונה, אך גם חיבוריות וקישוריות לגריד העירוני הקיים".
 
"אם בעבר  היתה הפרדה בין מגורים, מסחר ותעסוקה, ובין כל האזורים נעים ברכב", אומר אדריכל גיל שנהב, העומד בראש משרד אדריכלים שנהב כנען, "את התוצאה אנו רואים כעת, עם פקקים אינסופיים. עברנו למודל חדש, של שכונה שיש בה הכל".

משרדו של שנהב מתכנן כעת את מתחם קניאל בצפון כפר סבא, שאושרה באחרונה להפקדה. יש בה  מגורים מסחר תעסוקה מוסדות ציבור ,בית ספר, גני ילדים ואפילו  דיור מוגן. "הרעיון הוא שניתן ללכת ברגל לכל מקום", אומר שנהב. "הכל במרחק 10-15 דקות, ולוקחים את הרכב רק כשנוסעים לטיול לרמת הגולן. זה הבדל מאוד גדולח בתפיסה, ששמה אתה ולך הרגל בראש הפירמידה.

"בתחילת המאה העשרים וילה בפרברים ושתי מכוניות היו החלום, אלא צעירים שלא נוהגים, או קשישים, היו אסירים בבתיהם, 'אסירים ירוקים': מסביבם יש הרבה ירוק, אך כדי להגיע לשירותים השונים, צריך לנסוע שעה. בעבר, העניים התגוררו במרכז, בעוד העשירים התגוררו בבתים רחבי ידיים מחוץ לעיר. היום המגמה הפוכה: מי שידו משגת, רוצה לגור במרכז העיר".

הקורונה כמחולל שינוי
​
לדברי אדריכל אורי רותם, שותף במשרד אדריכלים אורבך הלוי, "תכנון שכונות זה קודם כל השקפת עולם חברתית כלכלית". בישראל, הוא אומר, "אפשר לצבוע את התקופות בצורה מובחנת: בשנות ה-50-60, היתה קליטה מאסיבית של עולים, והמדיניות היתה מאוד ברורה: לקלוט המון אנשים מכל מיני מקומות ולייצר שכונה שיודעת להכיל הכל: קופות חולים, ירקן, גן ילדים, מרכז שכונתי.בין שיכוני הרכבת היה שטח ירוק.

בשנות השבעים והשמונים משרד השיכון יצא לחלוטין מתחום השיכון הציבורי, והעביר אותו ליזמים וקבלנים, שלא היה להם תמריץ לייצר איכות חיים. בתקופה הזו הפארקים נעלמו, ונשאר רק איזה שטח קטן בקצה שקראו לו שטח ירוק. כלי הרכב תפסו מקום על חשבון הולכי רגל. זה ייצר צפיפות מאוד גדולה, ערי שינה שאין להן כל התשתית המשולבת כמו שאנו מכירים באירופה, ועמידה בפקקים".

בשנות התשעים, כדי להתמודד עם קצב העלייה המאסיבי, ממשיכה את הרעיון אדריכלית מיכל אורן, אחראית תכנון עירוני במשרד אדריכלים ישר, "היה צורך להקים הרבה שכונות בבת אחת". התוצאה: תכנון פזרני יותר, שבו והרכב הוא המלך. "כיום", היא אומרת, "האדם הוא במרכז, וזה משנה מאוד את אופן התכנון. כבר לא צריך להסתמך על הרכב ואנחנו מתכננים כבישים צרים יותר. "מה שעוד שינה מאוד את התכנון, זו הקורונה, שהביאה לכך שאנשים רצו את השירותים שלהם קרוב לבית". כדוגמה לכך מציגה אורן את שכונת חוף התכלת בהרצליה, הצפוייה לקום על פני 2000 דונם בדרום מערב הרצליה, ולהוות  מרכז מטרופוליני של העיר.

גם רותם אומר, שהקורונה הביאה לשינוי תפיסת התכנון: "אנשים מודעים יותר לאיזון בית משפחה, ומוסדות התכנון מחייבים להקצות שטחים ירוקים, מטילים מטלות ציבוריות, ומשלבים מסחר ושירותים חברתיים במגורים. הדרישה מהיזמים היא לתת תוכנית מקיפה, שכוללת גם משרדים למקצועות חופשיים. זה לאט לאט מקדם אותנו יותר לדפוס העירוני האירופי הקלאסי, שבו השימושים מעורבים, התחבורה הציבורית היא בעלת משקל, פחות תנועה בכבישים ויותר קהילתיות. זו תפיסת עולם מחודשת שמבוססת  על תחבורה ציבורית. זו צורת חיים נכונה יותר, זה מפחית את  התנועה בכבישים, יש יותר קהילתיות, וזה רק לטובה".

פערי האיכות מביאים למיתוג נפרד

העובדה ששכונות נבנות היום כמיני ערים, משליכה גם על המיתוג שלה. גבי אטר, סמנכ"ל שיווק ומכירות של קטה גרופ, שבנתה בין היתר בשכונת גליל ים בהרצליה, טוען כי שכונות תופסות זהות עצמאית כשהן איכותיות יותר מסביבת העיר. כך לגבי כרמי גת, אור ים, ושכונת אם המושבות בפתח תקווה. לדבריו בשונה משכונות עצמאיות אחרות, גם מכילה את כל הפונקציות הדרושות בשטחה, אך גם נמצאת במרחק נגיעה מהגריד העירוני הקיים: קניון שבעת הכוכבים, תחנת הרכבת של הרצליה, מרכז התעסוקה בהרצליה פיתוח, והיציאה לכביש הבינעירוני.

אמיר כהן, סמנכ"ל השיווק של דמרי שבונה בכרמי גת אומר כי "כרמי גת קיבלה ציביון של שכונה עצמאית, רובע של קריית גת, גם מבחינת המיקום הפיסי שלה (היא ממוקמת מחוץ לעיר), וגם העובדה שהיא נבנתה מאפס – מהכביש הראשון ועד מתקן המשחקים האחרון. היא נותנת מענה מלא לתושבים שלה: מרכזי מסחר, לרבות מתחם ביג, כל שירותי הרפואה, מבחינת כניסות ויציאות".

יפה סדן, סמנכ"לית שיווק ומכירות ביוסי אברהמי, הבונה יחד עם אלמוגים את פרוייקט בראבו ברמת אפעל החדשה, מוסיפה שהשכונה מתוכננת מהיסוד בדגש על איכות חיים, נגישות לשירותים, מרחבים ירוקים, ותמהיל דיור מגוון, מספקת הן את הדינמיות של עיר, והן את התחושה של שכונה כפרית, ומשלבת קהילה כבר בשלב התכנון. 

"כשמתכננים שכונה כעיר שלמה", ממשיכה דנינו את הרעיון, "גם המותג צריך להתנהג כך: צריך לתת לאנשים תחושת שייכות, לייצר חוויה, תרבות, אורח חיים והבטחה רחבה יותר מאיכות המגדל בלבד. זה מגדיר מחדש את תפקידו של יזם הנדל״ן  לא רק כבונה בניינים, אלא שותף ביצירת סביבה עירונית שלמה שיש לה אופי, זהות ומשמעות".