קבלן משנה תבע 5.1 מיליון שקל מנת"ע – ויקבל 100 אלף שקל בלבד

הקבלן תבע את החברה הממשלתית בשל ביטול זכייה במכרז להקמת מערכת אוטובוסים בשרון • ביהמ"ש קבע כי התנהגות שני הצדדים "לא הייתה סבירה" ופסק על פיצוי חלקי

עבודות הקמה באחד מפרויקטי חברת נת"ע (אילוסטרציה; אתר נת"ע)
עבודות הקמה באחד מפרויקטי חברת נת"ע (אילוסטרציה; אתר נת"ע)

נת"ע ביטלה מכרז שבו זכה קבלן משנה, להקמת מערכת אוטובוסים מהירה בשרון, אך תפצה אותו רק ב-100 אלף שקל: התובע, קבלן משנה של חברת אלקטרה תשתיות חופרי השרון, הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה מנהלית נגד החברה הממשלתית, בטענה כי עליה לשלם לו "פיצויי הסתמכות" בסכום של כ-2.5 מיליון שקל לפחות, משום שביטלה את המרכז לאחר שכבר הודיעה לחברה באופן רשמי כי זכתה בו.

מדובר בפרויקט BTR להקמת מערכת אוטובוסים חדשה ברעננה ובהרצליה. התובעת הגישה את מועמדותה למכרז במאי 2013, וחצי שנה לאחר מכן קיבלה הודעה מנת"ע כי זכתה במרכז. יש לציין כי באותו מועד טרם התקבלו כלל ההיתרים והאישורים הנדרשים לתחילת ביצוע העבודה, ולכן נוספו למכרז תנאים מתלים הנוגעים לאישור תקציבי ולקבלת כל ההיתרים והאישורים הנדרשים.

לאחר קבלת מכתב הזכייה שלחה התובעת שבעה מכתבים לנתבעת, כולל כאלו המבקשים לקבל עדכון לגבי השלב שבו מצוי הפרויקט ומועד משוער לתחילת ביצועו. המכתבים הללו ברובם לא נענו, למעט המכתב השלישי שבו קיבלה החברה הודעה כי הזכייה מבוטלת וכי הפרויקט מוקפא, "בשל העובדה שלא התקיימו התנאים המתלים". נת"ע עצמה הבהירה בדיון כי מחודש יוני 2014 התעוררו ספקות באשר להתקיימות התנאים המתלים, וכי בדיון שהתקיים במשרד התחבורה בספטמבר אותה שנה הוחלט על השהיית הפרויקט.

"הנתבעת ידעה כי תוואי הקו איננו ודאי אך הסתירה מידע זה"


לטענת התובעת, משנשלחה הודעת הזכייה במכרז "בוצע קיבול ובכך השתכלל הסכם מחייב, שאותו הפרה הנתבעת כשביטלה את ההסכם בשרירות, ובניגוד למוסכם ולדין". בהתאם לכך, היא דרשה פיצוי בסך של יותר מ-5 מיליון שקל, בגובה הרווח שצפויה הייתה לקבל, לטענתה, בגין ביצוע הפרויקט. לחלופין, מבקשת התובעת כי יפסקו לה פיצויי הסתמכות בסכום של כ-2.5 מיליון שקל, לכיסוי כל הוצאותיה ונזקיה בעקבות התקשרותה במכרז. יש לציין כי הצדדים הופנו בתחילת התהליך להליך גישור, שלא צלח.

הנתבעת התעלמה ממכתבים שנשלחו אליה במשך יותר משנה, ולא עדכנה במצב הפרויקט ובאישורים הנדרשים, ובכך הציגה מצג שווא רשלני על דרך המחדל. הנתבעת סטתה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מרשות שלטונית"

בתביעתה טוענת התובעת כי נכרת הסכם מחייב בינה לבין הנתבעת, למרות שהצדדים לא נפגשו ולא חתמו על חוזה סופי. לשיטת התובעת, כאמור, הודעת הזכייה היוותה קיבול, ולכן משהצעתה במכרז התקבלה ואושרה, השתכלל ההסכם המחייב. "הנתבעת הפרה את ההסכם המחייב, כמו גם את חובת תום הלב וחובת ההגינות המנהלית", נכתב בתביעה. "הנתבעת ידעה, עוד טרם פרסום המכרז, כי תוואי הקו איננו ודאי אלא שנוי במחלוקת, אך הסתירה מידע זה, שלשיטת התובעת היה מידע מהותי שעדכונה לגביו עשוי היה למנוע את נזקיה. 

הנתבעת התעלמה ממכתבים שנשלחו אליה במשך יותר משנה, ולא עדכנה במצב הפרויקט ובאישורים הנדרשים, ובכך הציגה מצג שווא רשלני על דרך המחדל. הנתבעת סטתה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מרשות שלטונית".
 
עוד טוענת התובעת כי נגרמו לה נזקים כבדים, מאחר שנאלצה להעסיק לשווא צוות עובדים ואנשי מקצוע לתכנון העבודות נשוא הפרויקט. לטענתה, אחד הסעיפים במכרז קובע כי שבעה ימים ממועד קבלת הודעה על דבר קיומו של התנאי המתלה על התובעת להתחיל בביצוע עבודות הקבלנות, ומאחר שלא ידעה מתי יתקבל הצו, נאלצה להחזיק עובדים רבים "בכוננות להתחלת העבודה".

הנתבעת טוענת מצידה כי לא נחתם הסכם סופי מחייב בינה לבין התובעת. "גם בסעיף 1.5 במכרז וגם במכתבים שהוחלפו בין הצדדים, ניתן למצוא עיגונים לכך שנדרשו הצדדים להיפגש ולחתום על הסכם סופי, לאחר הודעת הזכייה, על מנת שישתכלל הסכם מחייב", נטען בכתב ההגנה. "ממילא, משלא התקיים התנאי המתלה לא ניתן היה להוציא את הפרויקט נשוא המכרז אל הפועל, ולכן לא הייתה כל הפרת חוזה.

הוצאותיה של התובעת הוצאו לפני המועד שבו עלו הקשיים המהותיים בעניין תוואי הפרויקט, ומשכך מתנתק הקשר הסיבתי בין העובדה שהנתבעת לא יידעה את התובעת על דבר הקשיים שצצו, לבין הוצאותיה של התובעת, בהתייחס להכנות לביצוע הפרויקט"

אישור התוואי היה אחד האישורים הנדרשים לקיום הוראות התנאי המתלה, ואם התובעת טעתה בחשבה שלא כך הדבר, הסיכון ב'אי-ההבנה' ובתוצאותיה מוטל עליה". הנתבעת אף הפנתה לטופס שעליו חתמה התובעת ולפיו ויתרה מראש "על כל טענה שעילתה באי-ידיעה או באי-הבנה של דרישות, תנאים או נסיבות". 

"התובעת היא זו שצריכה הייתה להביא בחשבון את הסיכון שהיא אכן תתכונן לביצוע העבודות אך התנאי המתלה לא יתקיים", ממשיכה הנתבעת ומוסיפה: "הוצאותיה של התובעת הוצאו לפני המועד שבו עלו הקשיים המהותיים בעניין תוואי הפרויקט, ומשכך מתנתק הקשר הסיבתי בין העובדה שהנתבעת לא יידעה את התובעת על דבר הקשיים שצצו, לבין הוצאותיה של התובעת, בהתייחס להכנות לביצוע הפרויקט".

"לא ברור מדוע לא ניסתה התובעת דרכים חלופיות ליצירת קשר עם הנתבעת"

השופטת יהודית שטופמן בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קבעה ראשית בהחלטתה כי "נראה שאין מחלוקת כי צריך היה להיחתם הסכם לאחר הודעת הזכייה. הן התובעת והן הנתבעת ידעו כי עליהן להיפגש ולחתום על חוזה - כך עולה ממכתביה של התובעת יומיים לאחר הודעת הזכייה, ומינואר 2014, אז פנתה לנתבעת וביקשה לתאם מועד לחתימת חוזה. הודעת זכייה מהווה צעד משמעותי בהתקשרות בין הצדדים, ואולם אין בה בהכרח כדי להצביע על שכלולו של הסכם מחייב.

אעיר כי אף אם מסקנתי הייתה אחרת, והיה משתכלל חוזה מחייב ברגע הודעת הזכייה, אזי בהתאם לסעיף 27(ב) לחוק החוזים, מדובר בחוזה על תנאי שטעון הסכמת צד שלישי, דהיינו חוזה מותנה. בהתאם לאותו סעיף, חוזה שתנאיו המתלים לא התקיימו, בטל".

התובעת, המעידה על עצמה כ'מקצועית ורבת ניסיון', לא הייתה צריכה להיסחף אחר הוצאות בעלות של מיליוני שקלים בטרם ידעה כי מתקיים התנאי המתלה - זאת בעיקר בשל העובדה שציפתה כי האישורים יתקבלו במהירות, אולם חלפו חודשים שבהם לא עודכנה כי האישורים התקבלו"

לאחר שקבעה זאת, עברה השופטת לבקר את התנהלותם של שתי החברות בפרשה: "סבורה אני שהתנהגות כל אחד מהצדדים לא הייתה סבירה, בנסיבות העניין", הצהירה השופטת. "התובעת, המעידה על עצמה כ'מקצועית ורבת ניסיון', לא הייתה צריכה להיסחף אחר הוצאות בעלות של מיליוני שקלים בטרם ידעה כי מתקיים התנאי המתלה - זאת בעיקר בשל העובדה שציפתה כי האישורים יתקבלו במהירות, אולם חלפו חודשים שבהם לא עודכנה כי האישורים התקבלו. 

מדובר בחברה שאנשיה בעלי ניסיון, שההליכים ידועים להם ושהם מכירים את התנהלות הדברים בדרך כלל. לא ברור מדוע לא ניסתה התובעת דרכים חלופיות ליצירת קשר עם הנתבעת, לקבלת מענה או עדכון על אודות מצבו של הפרויקט. לא ברור כלל מדוע רק לאחר כ-12 חודשים מעת הודעת הזכייה, פנה מנכ"ל התובעת אל מנכ"ל הנתבעת. התובעת לא עשתה צעד נוסף לבירור מצב הפרויקט למעט שליחת מכתבים שלא נענו, בזה אחר זה. התנהלות זו תמוהה.

למרות התנהלותה של התובעת, הנגועה באי-סבירות מסוימת, אין הנתבעת יכולה להישמע בטענה שלא צריכה הייתה ליידע את התובעת על אודות הקשיים שעלו במהלך התקופה, ובעיקר להקדים את ההודעה על דבר הקפאת הפרויקט וביטול הזכייה. קשה לקבל את עצימת עיניה של הנתבעת, לנוכח שבעת המכתבים שהתקבלו במשרדיה והארכות הערבות. 

הנתבעת יכולה הייתה להניח כי העובדה שאיננה מעדכנת את התובעת בהתפתחויות, מתעלמת ממכתביה ומאפשרת לה להאריך את תוקף הערבות הבנקאית, פעם אחר פעם, גורמת נזק לתובעת. גם הנתבעת חטאה בהתנהגות בלתי סבירה, ובהיותה חברה ממשלתית הכפופה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, סטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה גבוה מהרגיל"

הנתבעת יכולה הייתה להניח כי העובדה שאיננה מעדכנת את התובעת בהתפתחויות, מתעלמת ממכתביה ומאפשרת לה להאריך את תוקף הערבות הבנקאית, פעם אחר פעם, גורמת נזק לתובעת. גם הנתבעת חטאה בהתנהגות בלתי סבירה, ובהיותה חברה ממשלתית הכפופה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, סטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה גבוה מהרגיל. נראה כי התנהלות שני הצדדים נגועה במידה מסיימת של חוסר סבירות".

לסיכומו של עניין קבעה השופטת שטופמן כי על נת"ע לשלם לקבלן המשנה את הוצאותיו בפועל בגין  הערבות – "ההוצאות הישירות שאינן כוללות את הערך הכלכלי של השקעת סכום הערבות בהשקעה אלטרנטיבית, אשר לא בהכרח הייתה מניבה רווח. נראה לי כי בענייננו פיצוי בסכום של 100,000 שקל יהווה פיצוי הוגן בגין הערבות, עמלותיה והוצאות נוספות הכרוכות בעניין, לרבות יצירת קשר ראשוני עם מבצעים פוטנציאליים, הזמן והממון שהושקעו בהערכות לביצוע הפרויקט, ההוצאות האדמיניסטרטיביות והאחרות, וכל כיוצא בזה".

בחברת אלקטרה תשתיות חופרי השרון בחרו שלא להגיב על הידיעה. מנת"ע נמסר למערכת מרכז הנדל"ן כי "החברה קיבלה את פסק הדין והיא לומדת ושוקלת את תגובתה".
 

קראו עוד במרכז הנדל"ן

כתבות נוספות שיעניינו אותך
  • © כל הזכויות שמורות
search