"קודם אנחנו נכנסים, ורק אז מד"א": המהנדסים שמנהלים את זירות הנפילה

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

"בסבב הלחימה האחרון הוצאתי ספרי קודש מבניין שנפגע. הרב של הקהילה עמד במקום בטוח וכיוון אותי בדיוק לאיזה ספרים להוציא. במקרה אחר, בזירה ברחובות, ראיתי שקית מבצבצת מההריסות. דיירת ביקשה שאביא לה אותה. שאלתי מה יש שם, והיא אמרה: 'עץ הכריסמס'. טיפסתי והבאתי לה את השקית, ובאמת היה שם עץ".

הדובר הוא נעם רביב, חבר הנהלה ויו״ר תא ביצוע באיגוד המהנדסים ומשנה למנכ״ל G City ישראל, המשרת גם כמהנדס בפיקוד העורף במילואים מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". על רקע שנות הלחימה האחרונות, שבה ספגה הסביבה העירונית בעורף אינספור פגיעות, ענף ההנדסה האזרחית מצא את עצמו בלב הזירות הרגישות ביותר של המציאות הישראלית. אחרי פגיעת טיל, המהנדסים הם בין הראשונים שנכנסים למבנים, והאחריות שמוטלת עליהם מלווה בקונפליקטים ובדילמות קשות.

לדברי רביב תפקיד המהנדסים האזרחיים בחירום, רחב בהרבה ממה שנהוג לחשוב: "המהנדסים הם מהראשונים שנכנסים לזירה. אחרי הכבאים והחבלנים שמזכים את הזירה, נכנס מהנדס, ורק אז כוחות החילוץ, כולל מד״א, איחוד הצלה ויחידות חילוץ".

בין היתר, אחראי המהנדס בזירה להעריך מהו מצב המבנים וכיצד על הכוחות להתנהל בהם. במקרים של קריסות מבנים, הם אלו שאמונים על תכנון תוכנית החילוץ כך שתהיה בטוחה מבחינה הנדסית – ומפקחים על הוצאתה אל הפועל.

"היום המהנדסים פועלים בהרבה מאוד כובעים, גם במסגרת הצבא, גם ביחידות החילוץ השונות, גם בעיריות וגם בגופי התנדבות. פוגשים מהנדסים בכל מיני צורות", מספר רביב, "העבודה מתחילה הרבה לפני רגעי הדרמה של החילוץ: "החילוצים זה הנושא הכי משמעותי, אבל יש גם הרבה עבודה לפני וגם אחרי. אנחנו עושים סקרי מיגון למוסדות ציבוריים, בתי ספר וגנים, הערכות של מחסות המוניים, פריסת מיגוניות. ויש כמובן את הנושא המצער של החילוץ.

נעם רביב, משנה למנכ"ל G City ומהנדס בפיקוד העורף: "אחד הדברים שאנחנו עושים הוא ליווי והוצאת ציוד אישי ממבנים מסוכנים. אנשים יוצאים מהממ״ד שלמים, אבל אי אפשר לחזור לדירה. אנחנו עוזרים להם להוציא רכוש, מזכרות, אלבומי תמונות, דרכונים, כסף, תכשיטים. אנשים מפונים לבתי מלון, ויש גם חשש לביזה, לצערנו".

לדבריו, ברגעים הללו יש לא מעט רגעים נוגעים ללב: "משפחות שיצאו מהדירות עם שתי שקיות ביד אחת וביד השנייה כלוב של חתול, והולכות ברגל למרכז הפינוי. הרכבים נהרסו, אבל האנשים היו חזקים ומאוד ענייניים".

"ברגע שיש זירות נפילה, צריך ליווי של מהנדסים שמאפשרים כניסה בטוחה למבנים שנפגעו עבור כוחות החילוץ. כשיש קריסה של בניין, המהנדס בונה את תוכנית החילוץ - זו ממש תוכנית איך לחלץ את הלכודים בצורה הבטוחה ביותר מבחינה הנדסית. אחרי זה אנחנו עושים מיון מבנים, שיטה סדורה שבה מאבחנים את רמת הפגיעה בכל מבנה.

"המהנדס מגדיר האם המבנה נפגע קל, בינוני או קשה, בזירות גדולות, כמו בפגיעות של טילים כבדים, אפשר להגיע למאות מבנים שנפגעו. המטרה של פיקוד העורף היא להחזיר כמה שיותר אנשים לבתים שלהם. יש מבנים שאי אפשר, אבל אחרים עוברים אישור הנדסי, שיפוץ, ואנשים חוזרים".

ביד אחת שקיות, ובשניה כלוב של חתול

לצד ההיבט המקצועי, רביב מתאר גם את המפגש האנושי בשטח: "אחד הדברים שאנחנו עושים הוא ליווי והוצאת ציוד אישי ממבנים מסוכנים. אנשים יוצאים מהממ״ד שלמים, אבל אי אפשר לחזור לדירה. אנחנו עוזרים להם להוציא רכוש, מזכרות, אלבומי תמונות, דרכונים, כסף, תכשיטים. אנשים מפונים לבתי מלון, ויש גם חשש לביזה, לצערנו".

לדבריו, ברגעים הללו יש לא מעט רגעים נוגעים ללב: "משפחות שיצאו מהדירות עם שתי שקיות ביד אחת וביד השנייה כלוב של חתול, והולכות ברגל למרכז הפינוי. הרכבים נהרסו, אבל האנשים היו חזקים ומאוד ענייניים".

איך אתם מגיעים להחלטה מי יכול לחזור הביתה?
"אנחנו עובדים לפי שיטה סדורה שלמדנו בקורס מיון מבנים. בודקים אם אפשר לחזור או לא, ולפעמים עושים פעולות כדי לאפשר חזרה בטוחה. יש רמות, ירוק, כתום, אדום. לפעמים רק אגף אחד מסוכן והשני תקין. המטרה היא לאפשר לכמה שיותר משפחות לחזור הביתה, בצורה בטוחה".

מה הייתה הזירה הכי קשה שחווית?
"ברחוב טלר ברחובות, היו שם שלוש פגיעות.  וגם במכון ויצמן. זו הייתה זירה גדולה, הגעתי מהראשונים. התחלנו בחילוץ ובהכוונת כוחות, וליוויתי את הזירה עוד ימים אחרי". כשנשאל על התחושה האישית, הוא נשאר ענייני, "אנחנו עושים את מה שצריך. הוכשרנו לזה. פועלים בשיקול דעת כדי להציל חיים, זו המטרה העליונה".

"דרושות השתלמויות אך אין תקציב"

אלא שמעבר לעשייה בשטח, מצביעים אנשי המקצוע על בעיות עומק בענף כולו. ישראל דוד, בעלים של " דוד מהנדסים " וממלא מקום יו״ר איגוד המהנדסים, מתאר מערכת שאינה ערוכה מספיק לאתגרים הבאים.

"ברמה העקרונית משרד השיכון קיבל תקציב מהוועדה להיערכות לרעידות אדמה", הוא מסביר, "יש ועדה כזו, שפעם הייתה במשרד ראש הממשלה, עכשיו היא במשרד הביטחון. היא קיבלה תקציב לבצע הכשרות ללא תשלום למהנדסים שיקבלו הכשרה לטפל במיון מבנים לאחר פגיעות, גם בעקבות רעידות אדמה וגם בעקבות הפצצה. נערכו השתלמויות כאלה, קיבלו תעודות, וזה מסונכרן עם פיקוד העורף. יש מהנדסים שקיבלו את ההכשרה, בעיקר בהתנדבות".

עם זאת, הוא מדגיש כי הצרכים של פיקוד העורף שנובעים מנזקי מלחמה הן רק חלק קטן מהתמונה: "מיון מבנים יכול להיעשות גם בעקבות רעידות אדמה, בעקבות פגיעה במבנים כתוצאה מטילים או אמל״ח או, כמו שקרה לפני שבוע, כשרבע בניין מעצמו, בגלל שהיה בן 90. הוא החליט שזהו, הוא כבר לא יכול יותר.

"אז רבע בניין נפל, צריך לטפל בזה. צריך ללכת, לחלץ, לראות איך מפנים את ההריסות. הייתה בעיה כי לא הייתה גישה, צריך מנופים, חיתוך. יש פעולות הנדסיות שקשורות בפינוי, חילוץ והגדרה של מבנים כמסוכנים. האיגוד עורך את ההשתלמויות האלו במסגרת התקציב שמשרד השיכון מקצה".

"יש לנו גם אירוע נוסף חדש ברמה הלאומית", הוא מדגיש, "התקן לתכנון בניינים לרעידות אדמה השתנה באופן מהותי. התקן הישראלי עומד לפוג בעוד חודשיים בערך, ואנחנו אמורים לעבוד לפי התקן האירופי. אני חושב שאין שני אחוז מהמהנדסים שיודעים לעבוד לפיו. זה תקן מורכב ומתוחכם יותר. פנינו למשרד השיכון, אמרנו שיש אינטרס ציבורי להכין השתלמויות, אבל אין תקציב. אנחנו מוכנים להשתתף, אבל זה לא זז. אני מאוד מודאג. בעוד חודשיים יהיה תקן חדש, ורוב המהנדסים לא מכירים אותו. כבר ראיתי פרשנויות מוטעות, זה פשוט רשלנות שהמדינה לא מתייחסת לעניין הזה".

ישראל דוד: התקן הישראלי לרעידות אדמה עומד לפוג בעוד חודשיים בערך, ואנחנו אמורים לעבוד לפי התקן האירופי. אין שני אחוז מהמהנדסים שיודעים לעבוד לפיו. זה תקן מורכב ומתוחכם יותר. פנינו למשרד השיכון, אמרנו שיש אינטרס ציבורי להכין השתלמויות, אבל אין תקציב. אנחנו מוכנים להשתתף, אבל זה לא זז. אני מאוד מודאג. בעוד חודשיים יהיה תקן חדש, ורוב המהנדסים לא מכירים אותו. זו פשוט רשלנות שהמדינה לא מתייחסת לעניין הזה".

אלא שלדבריו, הבעיה אינה חדשה, "אנחנו עובדים עם תקנים בני 50–60 שנה, פעם מכון התקנים הישראלי דווקא היה די מוביל בעולם, פשוט כי לא הייתה הרבה פעילות תקינה בינלאומית. אבל ברגע שקם האיחוד האירופי, נכנסו לתמונה מנגנוני תקינה גדולים עם תקציבים של מאות מיליונים. התקינה האירופית מאחדת עשרות מדינות, מתבססת על מחקרים מהאוניברסיטאות ומתעדכנת כל הזמן לפי ידע וניסיון חדשים. אצלנו, לעומת זאת, הרבה מהתקנים נשארו מאחור והם פשוט מאוד מיושנים".

"התקנים משפיעים על הכול. היה מעבר הדרגתי של שלוש שנים לתקן החדש, אבל אין הכשרה מסודרת. משרד השיכון לא מתפקד בנושא הזה. אנחנו עם תקנים ישנים. התקן לרעידות אדמה נכנס, ואף אחד לא יודע לעבוד איתו. ביקשנו השתלמויות, אפילו השתתפות מינימלית, ואין מענה".

זה לא אמור להיות אינטרס של המדינה?
"ברור שכן. אבל אין הסתכלות לטווח ארוך. אין רצף שלטוני. כל שר מתחיל מחדש. אין השקעה בתשתית ידע. אותו דבר גם בהגדרת שטח דירה, זה תקוע 15 שנה. יש עיוותים שמונעים חדשנות בבנייה".

"אם המהנדסים היו מחליטים – היינו רואים יותר הריסות"

לדבריו גם בשטח, הפערים בין שיקולים מקצועיים לכלכליים יוצרים מתחים, "כשאני מגיע לזירה, כמעט תמיד יש קונפליקט בין הנפגעים לבין מס רכוש. אני מגיע בדרך כלל מטעם הנפגע, ומולם יש את המהנדסים של מס רכוש, שמבחינתם כמעט תמיד אפשר לתקן, כי הם רוצים לצמצם נזקים ועלויות. זה יוצר לא מעט ויכוחים. ראיתי את זה גם במקרה בערד, כשפינו עשרות משפחות מבניין שנפגע, וכבר בשטח התנהל ויכוח על מה נכון לעשות עם המבנה".

"זה בלט במיוחד בפגיעה בבית החולים סורוקה. קרסו שם תקרות ונפגעו גם עמודים, כלומר מדובר בנזק משמעותי, אבל במס רכוש דיברו על תיקון נקודתי ולא על הריסה. בסוף הוויכוח הוא לא רק מקצועי אלא גם כלכלי. אני אמרתי להם בפשטות: אם אתם לא הורסים, אתם תצטרכו לתקן את הכול, וזה יעלה יותר מהריסה ובנייה מחדש. במקרה כזה, במיוחד כשמדובר בבית חולים מרכזי, צריך להסתכל על התמונה הרחבה ולא רק על העלות המיידית".

אם ההחלטות היו רק של מהנדסים, היו יותר הריסות?
"בוודאי. מבנה שנפגע הוא בעייתי מלכתחילה. קשה לבדוק אותו לעומק. לפעמים עדיף להרוס ולבנות מחדש".

השיקולים הכלכליים יכולים להציב דיירים בסיכון?
"זה ניהול סיכונים. גם מבנים ישנים בלי חיזוק הם מסוכנים. לא מפנים את כולם. אין פתרון מושלם".