search

תבעו 7 מ' שקל משתי חברות על ליקויים בחיפויי קיר – ונדחו

החברות גיא ודורון לוי ורמי שבירו טענו לפגמים מסכני חיים בלוחות אבן מסוג "ביר זית אפורה" שסיפקו להן הנתבעות • ביהמ"ש המחוזי: "התובעות עצמן בחרו באבן הקונקרטית"

פרויקט של חברת גיא ודורון לוי (ארכיון; גיא ודורון לוי)
פרויקט של חברת גיא ודורון לוי (ארכיון; גיא ודורון לוי)

חברות הנדל"ן גיא ודורון לוי הנדסה בנייה והשקעות ורמי שבירו הנדסה בניה והשקעות תבעו שבעה מיליון שקל משתי חברות פלסטיניות מבית לחם שסיפקו להן אבני חיפוי ולוחות אבן למבנים – ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. השתיים טענו כי גילו פגמים שונים באבנים שרכשו מהחברות, וטענו כי עבודות חיזוק ועיגון האבן לשלד גררו אחריהן עלויות של יותר מ-700,000 שקל – אך בית המשפט קבע: "הבדיקות המעבדתיות שבוצעו במועד מסירת האבן יצאו תקינות. התובעות אישרו כי במועד המסירה, הן עצמן לא סברו שיש פגם באבן, האדריכל מטעמן לא סבר שיש פגם באבן, הקונסטרוקטור מטעמן לא סבר כי יש פגם באבן, וגם מעבדה מוסמכת לא סברה כי יש פגם באבן".

שתי החברות הגישו את התביעה נגד החברות Nassar Stone Investment & General Contracting Ltd. ו-Nassar Investment Ltd. מבית לחם, לגבי לוחות אבן מסוג "ביר זית אפורה", שסופקו לחיפוי בנייני מגורים ברחוב השדות בשכונת נווה גן ברמת השרון. מדובר ברכישה של כ-10,000 מ"ר לוחות חיפוי, בהיקף כספי העולה על מיליון שקל.

במהלך ביצוע עבודות הגמר התברר שהאבן נוטה להיפרד במקומות מסוימים משלד הבניין. לאחר התייעצות עם מומחה ולפי המלצתו, בוצע חיזוק, אך בשלב מסוים החלו להופיע נימים בלוחות החיפוי ואלו התרחבו, הפכו בהמשך לסדקים והאבן הלכה והתפוררה

לטענת התובעות, במהלך ביצוע עבודות הגמר התברר שהאבן שסופקה על ידי הנתבעות נוטה להיפרד במקומות מסוימים משלד הבניין. לאחר התייעצות עם מומחה מהתחום ולפי המלצתו, בוצע חיזוק, אך הן טוענות כי בשלב מסוים החלו להופיע נימים בלוחות החיפוי ואלו התרחבו, הפכו בהמשך לסדקים והאבן הלכה והתפוררה.

מצב האבן התדרדר וגרם לסיכון חיי אדם, טענו החברות בתביעתן, עד אשר הגיעו למסקנה כי אין אלא להחליף את האבן או לצפותה בלוחות גרניט. לבסוף צופתה האבן בגרניט. לטענת התובעות, הנתבעות חבות כלפיהן בנזקים ובהוצאות בשל הפגמים בלוחות האבן. היקף התביעה, כאמור: כשבעה מיליון שקל.

הנתבעות, שיוצגו בהליך על ידי עורכי הדין יגאל קווה ושלמה מנחם, שותפים במחלקת תעשייה ורגולציה במשרד גולדפרב זליגמן ושות', דחו את הטענות. לדבריהן התובעות - חברות קבלניות מנוסות - הן אשר ביקשו את סוג האבן המסוים, לרבות דרך חיתוכה, ואף בדקו את האבן לפני שהתקינו אותה, והן אינן יכולות להעביר לפתחן של הנתבעות כשלים שאירעו, ככל שאירעו, כאשר האבן כבר הייתה בחזקתן ובאחריותן. 

"התובעות עצמן בחרו באבן הקונקרטית. הן עשו כן בהתאם לעמדת אדריכל מטעמן, בשים לב לגווני האבן. הנתבעות הציעו לתובעות אבנים אחרות לחיפוי, אולם לא עלה בידן לשכנע את התובעות לרכוש אבנים אלה"

"התובעות עצמן בחרו באבן הקונקרטית", טענו הנתבעות בכתב ההגנה. "הן עשו כן בהתאם לעמדת אדריכל מטעמן, בשים לב לגווני האבן. הנתבעות הציעו לתובעות אבנים אחרות לחיפוי, אולם לא עלה בידן לשכנע את התובעות לרכוש אבנים אלה. האבן התאימה לגוון שבו חפצו התובעות, והן התעקשו על כך".

"התובעות לא ציינו לפני הנתבעות שיש קושי עם האבן"

הדיון התקיים בפני השופטת תמר אברהמי, וזו קבעה ראשית כך: "התובעות לא הודיעו לנתבעות על אי-התאמה מייד לאחר שגילו אותה. לטענת התובעות עצמן, עוד במהלך ביצוע עבודות הגמר בבניינים בשנת 2007 'התברר כי אבן ביר זית נוטה להיפרד במקומות מסוימים משלד הבניין'. כבר אז פנו התובעות להתייעץ עם מומחה בתחום האבן, אך לא פנו אל הנתבעות. הן לא ציינו לפני הנתבעות שיש קושי עם האבן, קל וחומר לא דרשו מהן שיפוי על הוצאותיהן בפעילות חיזוק ועיגון האבן לשלד - הוצאות שנטען כי היקפן עלה על 700,000 שקל.

אם נניח כי התובעות סברו בשנת 2007 שהקושי הוא בדרך שבה בוצע החיפוי ולא באבן עצמה, אין חולק כי לכל המאוחר הבינו שיש בעייתיות באבן עצמה במחצית הראשונה של שנת 2010. אולם, גם בשלב זה לא פנו אל הנתבעות ולא טענו לאי-התאמה או לקושי"

אם נניח לטובת הנתבעות כי הן סברו בשנת 2007 שהקושי הוא בדרך שבה בוצע החיפוי ולא באבן עצמה, אין חולק כי לכל המאוחר הבינו שיש בעייתיות באבן עצמה במחצית הראשונה של שנת 2010. אולם, גם בשלב זה לא פנו אל הנתבעות ולא טענו לאי-התאמה או לקושי באבן שסופקה".

לבד מזה, ציינה השופטת כמה עובדות מקצועיות באשר לאבן עצמה: "הבדיקות המעבדתיות שבוצעו במועד מסירת האבן יצאו תקינות. התובעות אישרו כי במועד המסירה הן עצמן לא סברו שיש פגם באבן, האדריכל מטעמן לא סבר שיש פגם באבן, הקונסטרוקטור מטעמן לא סבר כי יש פגם באבן, וגם מעבדה מוסמכת לא סברה כי יש פגם באבן". 

התובעות אישרו כי במועד המסירה הן עצמן לא סברו שיש פגם באבן, האדריכל מטעמן לא סבר שיש פגם באבן, הקונסטרוקטור מטעמן לא סבר כי יש פגם באבן, וגם מעבדה מוסמכת לא סברה כי יש פגם באבן"

בשל כל אלו החליטה השופטת אברהמי כי התביעה נדחית. עוד החליטה השופטת כי על שתי החברות התובעות לשלם לשתי הנתבעות הוצאות משפט בגין הקלטה ותמלול של הדיונים ובגין שכר המומחים שהעידו במשפט, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 88,000 שקל.

במשרד גולדפרב זליגמן ושות' עורכי דין מציינים כי "לפסיקה השלכות משמעותיות על כל העוסקים בתחומי הרכש ועל כל המתקשרים עם ספקים. כך, על הקונה מוטלת החובה להודיע מיידית למוכר על כל אי-התאמה בממכר; אי-מתן הודעה מיידית תשלול מהקונה אפשרות לביטול החוזה או לקבלת פיצויים; גם אם אי-ההתאמה יכולה היתה להתגלות רק במועד מאוחר לאספקה, הקונה לא יוכל לבטל את החוזה בחלוף שנתיים ממועד המסירה, ולא יוכל לקבל פיצויים בחלוף ארבע שנים ממועד המסירה".

קראו עוד במרכז הנדל"ן

כתבות נוספות שיעניינו אותך
  • © כל הזכויות שמורות