"המלחמה משפיעה על כל שרשרת האספקה הגלובלית, וזה עלול להתפתח למשבר מזון עולמי"

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

העולם נמצא בצומת דרכים כלכלי והיסטורי - כזה שלא נראה עשרות שנים. כך קובע פרופ’ ליאו ליידרמן, מהכלכלנים הבכירים בישראל, יועץ כלכלי ראשי לבנק הפועלים וראש מכון IREES במרכז האקדמי פרס. בראיון לפודקאסט "רכבת ההשקעות" הוא מסביר כי השילוב בין מתחים גיאו-פוליטיים, מהפכות טכנולוגיות וטלטלות בשווקים יוצר מציאות חדשה שבה גם המומחים מתקשים לחזות את העתיד.

לצפייה: 

להאזנה: 

"אנחנו בתקופה של Transition - תקופת מעבר. העולם היה במקום לא רע בעשור הראשון של המילניום, אבל מודל הגלובליזציה קרס בעשור השני”, הוא מסביר. “לתוך זה נכנסו המלחמה באוקראינה, מגפת הקורונה ומהפכת הבינה המלאכותית. זה אירוע היסטורי שקורה פעם ב־60–70 שנה”. לדבריו, המציאות הזו מחייבת שינוי תפיסתי עמוק: "צריך להיות מאוד צנועים. אנחנו יודעים איפה היינו, אבל לא יודעים לאן זה הולך. מה שהיה זה לא מה שיהיה". 

אחד הגורמים המרכזיים לאי-הוודאות, לפי ליידרמן, הוא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. “מאוד קשה לחזות אותו”, הוא אומר, ומוסיף כי מדיניות המכסים שלו “מזיקה לכלכלת ארצות הברית ולא תיצור מקומות עבודה בתעשייה”.

זה כמו רולטה בקזינו.
"משהו כזה”.

לדבריו, הבעיה המרכזית אינה רק המדיניות עצמה, אלא התנודתיות: "בדרך כלל קובעי מדיניות אמורים להיות גורם מייצב. טראמפ כרגע הוא גורם לאי-יציבות. יום אחד וול סטריט עולה, יום אחר הוא משנה כיוון - וזה יוצר תנודתיות”

השלכות המלחמה עם איראן, לדבריו, עמוקות בהרבה ממה שנדמה: "חשבו בעיקר על נפט, אבל שרשרת האספקה הגלובלית היא הרבה יותר עדינה. יש פגיעה בגז טבעי, וזה משפיע על הליום, על שבבים, על דשנים, וזה כבר מוביל למשבר מזון”. הוא מעריך כי העולם נכנס לתקופה ממושכת של חוסר הכרעה: "קשה לי לראות מצב שבו פתאום נגיד שהשלום הגיע והמלחמה הסתיימה. מצד שני, גם קשה לראות הסלמה מלאה. לכן אנחנו בדשדוש". 

למרות כל זאת, השווקים הפיננסיים דווקא בשיא, תופעה שליידרמן מגדיר כהפתעה: "השווקים בשיאים בארצות הברית, בעולם וגם בישראל. נראה שהם מגלמים את התרחיש הכי אופטימי - שמתישהו המלחמה תסתיים ונחזור לנורמליות”. הוא מסביר כי השוק מסתכל לטווח ארוך: "כשמתמחרים חברות כמו קוקה קולה או IBM, לא חושבים על החודש הבא אלא על עשר ועשרים שנה קדימה". 

ליידרמן נחרץ לגבי מעמדה של ארה"ב: "היא תמשיך להיות הכלכלה מספר אחת בעולם. יש לה הרבה אלמנטים של חוסן”. עם זאת, הוא מזהיר מפני חולשה בשוק העבודה ומדגיש את התחרות מול סין: "המלחמה העיקרית היום היא בתחום הטכנולוגיה. לסין יש מכונה משומנת, חזון ויכולת השקעה אדירה”. לעומת זאת, אירופה נמצאת בפיגור:
“"ש שם עודף רגולציה, שוק עבודה קשיח והזדקנות אוכלוסייה. הפסימיות של המגזר העסקי מאוד בולטת". 

לגבי מדיניות בנק ישראל, ליידרמן תומך בגישה הזהירה: "הריבית תרד - השאלה מתי. אני סומך על הצוות המקצועי. בעוד שנה נראה ריבית של כ־3.5%”. בנוגע לשער החליפין, הוא מתנגד להתערבות: "אין שום פקיד שיודע מהו שער החליפין הנכון. כל זמן שהשוק פועל בצורה סדירה - צריך לתת לביקוש והיצע לקבוע”.

ליידרמן מצביע על כמה תחומים בולטים: ביטחון, אנרגיה ותשתיות. "ביום שאחרי המלחמה יהיה צורך אדיר בבנייה מחדש. גם תחום האנרגיה עובר מהפכה - וישראל יכולה להוביל”. עם זאת, הוא מזהיר מהסתמכות יתר על מכפילים: "המומנטום הפך לגורם דומיננטי בשווקים. לפעמים זה יכול להידרדר לבועה". 

למרות כל האתגרים, ליידרמן מסיים בטון מאוזן: "כל מי שחי בישראל יש בו מידה של אופטימיות. אבל צריך שינוי עמוק - יותר השקעה בחינוך, בתשתיות ובתכנון לטווח ארוך”. הוא מזהיר מפני חשיבה קצרת טווח: "האוריינטציה כיום היא קצרה מדי. צריך לעבור לחשיבה של טווח בינוני וארוך”. והמסר המרכזי שלו ברור: בעולם של אי־ודאות, לא מספיק לשרוד - צריך להיערך מחדש.