"הלוואי שאני טועה אבל אני לא רואה את אנבידיה מגיעה לטבעון. כבר עכשיו יש קשיים"

כמעט עשור אחרי שנבחר לראשות עיריית נשר, רועי לוי משוכנע שהאתגר הגדול ביותר של העיר אינו בניית שכונות חדשות או משיכת חברות הייטק, אלא דווקא ההתחדשות העירונית. בשיחה שערך עם עורך מרכז הנדל"ן נמרוד בוסו בפודקאסט "החזית העירונית" של מרכז הנדל"ן, הוא דיבר על התוכנית למפעלים הפטרוכימיים (תמ"א 75), עסקת אנבידיה, הסיכון מרעידות אדמה, הפיתוח בעיר והצורך לשנות מן היסוד את מודל ההכנסות של הרשויות המקומיות.

לצפייה: 

להאזנה: 

אחד הנושאים המרכזיים שעלו בשיחה היה עתיד מפרץ חיפה ותוכנית תמ"א 75. בעוד המדינה ממשיכה לקדם את חזון פינוי התעשיות הפטרוכימיות, לוי אינו חוסך בביקורת. "היא תוכנית מתה לצערי הרב. היא נולדה בצורה עקומה. היא המשיכה בצורה עקומה גם כשראשי הרשויות נזעקו ועמדו על הרגליים וניסו לדבר עם מינהל התכנון ועם כל מי שעוסק בתוכנית הזו. הם פשוט היו אטומים ולכן אנחנו רואים אותה היום בפועל איך היא גוועת". 

לדבריו, הכשל המרכזי הוא היעדר חלופה אמיתית לבתי הזיקוק. "אם לא ימצאו חלופה כלשהי לתעשייה הפטרוכימית, היא לא תתפנה. עדיין לא התחילו את התהליך הזה. כרגע הם רק נמצאים בתסקיר הסביבתי לקראת החלופה, וגם אם היא תיבחר, זה יהיה עוד עשר שנים מהיום". לוי הוסיף כי בזמן שהמדינה ממשיכה לתכנן, התעשיות הקיימות אינן מתחדשות והפליטות נמשכות, משום שהחשש מקיבוע המפעלים מונע השקעות במתקנים חדשים ונקיים יותר.

ביקורת חריפה נוספת הפנה לוי כלפי הליך בחירת המיקום של קמפוס אנבידיה החדש. לדבריו, ההחלטה להעדיף את קריית טבעון אינה תואמת את הקריטריונים שהחברה עצמה הציבה. "אם אתה משווה את הפרמטרים שיצאו באותו מסמך דרישות שפרסמה אנבידיה, לעומת החלופה שנבחרה, אתה תראה שאין מענה לאף אחד מהפרמטרים המרכזיים. הם רצו קרקע מתוכננת עם זכויות בנייה, נקייה ממזהמים, עם יכולת אספקת חשמל ותחבורה ציבורית". 

בהמשך אף העריך כי הפרויקט כלל לא ייצא לפועל במתכונתו הנוכחית. "אני לא רואה את אנבידיה מגיעים לטבעון. אני מכיר את הקשיים שהם כבר חוו. הליכי התכנון לוקחים זמן. אני מאחל בהצלחה לכל האזור והלוואי ואני טועה. אני מעריך שאני לא טועה". למרות זאת, לוי סבור שנשר דווקא צפויה ליהנות מהמהלך, אם אכן יתממש. לדבריו, השכונה החדשה הנבנית בעיר, הכוללת כ-5,000 יחידות דיור, ממוקמת במרחק של דקות נסיעה בודדות מהאתר המתוכנן, וכבר כיום נעשים מאמצים לשווק אותה לעובדי החברה. "עובדי אנבידיה מחפשים עיר חזקה עם מערכת חינוך טובה, שירותי בריאות וביטחון אישי. אני מעריך שמי מהם שיחפשו מגורים במרחב יגיעו לנשר". 

לוי סבור כי דווקא הפיתוח העתידי של העיר עשוי להפוך אותה לאטרקטיבית יותר עבור עובדי ההייטק, אך לדבריו במשך שנים התקשתה נשר למשוך אוכלוסייה צעירה מסיבה אחרת לחלוטין. הוא התייחס לאחד האתגרים שפגעו בעיר בעשור האחרון - היעדר קרקעות מדינה, שמנע את הכללת נשר בתוכניות " מחיר למשתכן ". לדבריו, התוצאה הייתה עזיבה של זוגות צעירים לטובת ערים סמוכות שבהן הוצעו דירות מוזלות. במקביל, הפכה נשר ליעד מבוקש עבור משקיעים שרכשו דירות להשכרה לסטודנטים מהטכניון, מהלך שחיזק את שוק השכירות אך לא תרם להתחדשות הדמוגרפית של העיר. "לא היה מחיר למשתכן בנשר. זה פשוט רוקן לנו את הצעירים מהעיר. כל שנה אני סוגר גני ילדים".

 לוי הקדיש חלק נרחב מהריאיון גם לאתגר ההתחדשות העירונית בעיר, שלדבריו נובע בראש ובראשונה משיקולי בטיחות. "הסיפור של התחדשות עירונית מאוד מעסיק אותי, ברמה הביטחונית, לא הנדל"נית. הוא מעסיק לי לא את הראש, את הנפש. אני מפנים את האסון".  לדבריו, נשר יושבת על שבר יגור, והסיכון לרעידת אדמה מחייב קידום מהיר של חידוש השכונות הוותיקות. לדבריו, העיר מקדמת כיום 31 מתחמי התחדשות עירונית, אך הכלכליות נותרה האתגר המרכזי. לכן גיבשה העירייה תוכנית אב הכוללת ארבעה מתחמי עוגן, שבהם יאושרו זכויות בנייה גבוהות יותר כדי לייצר תנופה שתקרין על יתר הפרויקטים. "אם המדינה הייתה נכנסת לזה הייתי יכול לעבוד במקביל על כל הפרויקטים. היום אנחנו עובדים בטור ולא במקביל". 

נושא נוסף שהעלה לוי הוא הצורך בשינוי מודל ההכנסות של הרשויות המקומיות. במקום התחרות על שטחי משרדים ומסחר, הוא מציע  להפוך את הרשויות לשותפות בתשתיות לאומיות. "למה אנחנו צריכים לאזן אחד על חשבון השני? בואו נוסיף עוד כסף באמצעות תשתיות לאומיות. מתקני התפלה, מתקני ייצור חשמל, מתקני מחזור. תהפכו את הרשויות המקומיות להיות שותפות במתקנים האלה, ונוכל לשנות את המודל הכלכלי". 

לקראת סיום הריאיון נשאל לוי מהי המשימה החשובה ביותר שנותרה לו עד סוף הקדנציה. אף שהתבקש לבחור יעד בתחום התכנון והבנייה, הוא חזר שוב להתחדשות העירונית, אך גם סימן תחום נוסף שמעסיק אותו לא פחות - מערכת החינוך. לדבריו, כניסת הבינה המלאכותית משנה את הדרך שבה תלמידים לומדים, ולכן גם בתי הספר צריכים להיבנות אחרת.

"מה שאנחנו רוצים מהתלמידים שלנו השתנה. היום אנחנו מדברים על כישורים. אני רוצה שיהיה להם חוסן נפשי, שידעו לעבוד בקבוצות ולהציג מול קהל. עכשיו קח את כל זה ותכניס אותו לתוך אדריכלות. איך אני בונה כיתה שמצליחה לייצר את הכישורים האלה? הסיפור הנדל"ני-אדריכלי מול החינוך הוא מרתק בעיניי".