"הגיע הזמן למחזר מבנים": ורד סולומון ממן מסמנת את היעד הבא של הבנייה הירוקה

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

לאחר תקופת צינון מקוצרת, נכנסה בתחילת חודש מאי מי ששימשה לאורך קרוב לעשור כאדריכלית הראשית של משרד הבינוי והשיכון - ורד סולומון ממן - לתפקידה החדש כמנכ"לית המועצה הישראלית לבנייה ירוקה . מי שמצוי ברזי עולם התכנון והבנייה הישראלי והברנז'ה הסובבת אותו, יודע שלא מדובר במעבר מובן מאליו. אם תשאלו מומחי תכנון ובניה ירוקה מה הם חושבים על הממסד התכנוני של מדינת ישראל, שסולומון ממן היתה עד לא מזמן אחת מבכירותיו, "ירוק" כנראה לא ייכלל בתארים שבהם יבחרו להשתמש.

היטיבה לתאר זאת אחת מקודמותיה של סולומון ממן בתפקיד, המנכ"לית המיתולוגית הילה ביניש שהיתה ממייסדות המועצה. בראיון משנת 2019 הגדירה את תוכנית הדגל של משרד השיכון – " מחיר למשתכן " - ככזו ש"עשתה נזק לדורות", בהיותה מבוססת על עשרות שכונות פרבריות מוטות רכב פרטי.

אולם לסולומון ממן, נראה המעבר טבעי למדי. ולמרות שגם היא שותפה לחלק מהביקורת שנשמעת על רמת התוכניות שמקודמות על ידי המדינה, לדבריה כבר בקדנציה שלה במשרד הבינוי והשיכון, שהחלה ב-2017 והסתיימה בתחילת השנה הנוכחית, ניתן היה להבחין בשינוי: " משרד הבינוי והשיכון פיתח יחד עם המועצה הישראלית לבנייה ירוקה כלי מאוד מיוחד שנקרא 'שכונה 360'. הוא אמנם כלי וולונטרי ולא מחייב, אבל אימצתי אותו בתוך הצוותים שלנו ובתב"עות של המשרד. הכלי הזה מסתכל על מדדים כמו הליכתיות, צל במרחב הציבורי, העמדת מבנים בטופוגרפיה, קיצור מרחקי הליכה בין שטחים פתוחים, מגורים, בתי ספר וגנים, ועקרונות של קיימות ועירוב שימושים, כך שההסתכלות הירוקה על התכנון היתה מאד נוכחת בתקופה שלי במשרד השיכון. ועדיין, הייתי רוצה לחזק ולשכלל אותו, ובעיקר לדאוג שהוא יבוא לידי ביטוי גם בביצוע".

לשכונות שמתוכננות על ידי המדינה יש מוניטין לא טוב מבחינה תכנונית - שכונות גנריות, מבוססות רכב פרטי. זה עתיד להשתנות?
"הביקורת הזאת הגיעה אליי כשנכנסתי למשרד, ולקחתי אותה מאוד ברצינות. הנחיתי את הצוותים להפסיק לייצר תוכניות גנריות וחזרתיות, ולתכנן תוכניות ייחודיות למקום". עוד לדבריה, השינוי תלוי לא רק בתב"ע אלא גם בשלבי הרישוי וההיתר, שבהם מי שקובע המהלכים היא הרשות המקומית ולא המדינה. "צריך גיוון בבינוי - בנפחים, בגודל המגרשים, בשיטות הביצוע ובחומרי הגמר. הרבה פעמים היזם קונה כמה מגרשים ורוצה לשכפל את אותו טיפוס בניין כדי לחסוך. התוצאה היא בניינים שחוזרים על עצמם. דרשנו מהמתכננים וממהנדסי הערים לייצר גיוון. לא כל הבניינים חייבים להיראות אותו דבר, לא כולם חייבים להיות מאבן מנסרת. אפשר לגוון במרפסות, בפתחים, בחומרים ובעיצוב".

אחת הדרכים שבהן ניסתה סולומון ממן להשפיע על התוצאה הייתה דרך צורת המגרשים: "אמרתי לאדריכלים: תעשו לי מגרש רזה, מגרש צר, מגרש ארוך - כדי שגם הבניינים ייאלצו לקבל וריאציות שונות. זה תרגיל שיכול לעזור, אבל בסוף הוועדה המקומית ומהנדס העיר צריכים להסתכל על הבקשות להיתר ולדרוש גיוון מהיזמים".

" צריך גיוון בבינוי - בנפחים, בגודל המגרשים, בשיטות הביצוע ובחומרי הגמר. הרבה פעמים היזם קונה כמה מגרשים ורוצה לשכפל את אותו טיפוס בניין כדי לחסוך. התוצאה היא בניינים שחוזרים על עצמם. דרשנו מהמתכננים וממהנדסי הערים לייצר גיוון. לא כל הבניינים חייבים להיראות אותו דבר" 

חלק ניכר מהתוכניות שקודמו בתקופת כהונתה, רוכזו בספר "עשור בתכנון עירוני" שהוציא לאחרונה לאור משרד הבינוי והשיכון בעריכתה של סולומון ממן. לדבריה, כבר בספר זה ניתן לראות את קפיצת מדרגה תכנונית. "עם זאת צריך לזכור שהבניה שאנחנו רואים היום בשטח היא של תוכניות שאושרו לפני שש, שבע ואפילו תשע שנים. עד ששכונה עומדת על הרגליים חולף כמעט עשור".

נכנסת לתפקיד במשרד השיכון בתקופת קבינט הדיור של כחלון וגלנט, כשעל הדרג המקצועי הופעל הרבה לחץ להגדיל את היצע הדירות. כמי שהיתה בתוך המערכת – עד כמה איכות התכנון נפגעה?
"זו תמיד הייתה התלבטות: עד כמה לשחרר תב"עות מהר כדי לאפשר בנייה, לעומת כמה להשקיע בהן כדי להבטיח את איכות המרחב הציבורי. במקרה של משרד השיכון, אני לא ויתרתי על האיכות. דרשתי להעביר את התוכניות שלנו מבחן איכות לפי שכונה 360. יכול להיות שבכמות היינו פחות מרמ"י, אבל היה לי חשוב שהתוכניות של משרד הבינוי והשיכון ייתנו רווחה, שטחים ציבוריים פתוחים, הליכתיות, מיקום נכון של גני ילדים ובתי ספר, ומעברים בין בניינים".

לדבריה, בעשור האחרון חל שינוי מגמה משמעותי גם ביחס לעירוב שימושים: "התחלנו לדבר יותר על שילוב חנויות, בתי קפה, מספרות ושימושים מסחריים בתוך השכונות, כדי לצמצם תלות ברכב. הדוגמה הכי מובהקת היא חריש: השכונות שתוכננו בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 מוטות הרבה יותר רכב, לעומת חריש דרום, ששווקה לפני כשנתיים, ובה רואים בנייה גבוהה ונמוכה, עירוב שימושים , גני ילדים בתוך מבנים ותפיסה אחרת לגמרי. זה שינוי מגמה שחלחל להרבה מקומות בארץ"

לדבריה, בעשור האחרון חל שינוי מגמה משמעותי גם ביחס לעירוב שימושים: "התחלנו לדבר יותר על שילוב חנויות, בתי קפה, מספרות ושימושים מסחריים בתוך השכונות, כדי לצמצם תלות ברכב. הדוגמה הכי מובהקת היא חריש: השכונות שתוכננו בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 מוטות הרבה יותר רכב, לעומת חריש דרום, ששווקה לפני כשנתיים, ובה רואים בנייה גבוהה ונמוכה, עירוב שימושים , גני ילדים בתוך מבנים ותפיסה אחרת לגמרי. זה שינוי מגמה שחלחל להרבה מקומות בארץ".

 מראשון לציון לפרייבורג

סולומון ממן (54) מתגוררת בשוהם, נשואה ואם לשני בנים. לצד הקריירה המקצועית, המוזיקה היא חלק מרכזי מחייה: היא מנגנת בפסנתר, צ'לו ואקורדיון. "זה חלק מהחיים שלי", היא אומרת, "ואפילו חלק מרכזי". בטרם מונתה לתפקיד הבכיר במשרד הבינוי והשיכון שימשה במספר תפקידים בשלטון המקומי, ובין היתר שימשה כאדריכלית העיר ראשון לציון וכמהנדסת העיר בית שאן.

המועצה הישראלית לבנייה ירוקה , שהוקמה ב-2010, היא עמותה ללא מטרות רווח שמטרתה, כמשתמע משמה, היא קידום בנייה ירוקה, הן על ידי פעילות מול הרגולטור, הן על ידי ימי הכשרות וסיורים לאנשי מקצוע מתחום הבניה והן על ידי "חינוך שוק". השבוע מונה מנכ"ל פורום ה-15 (הערים העצמאיות) עו"ד איתן אטיה ליו"ר הוועד המנהל של המועצה במקומו של בעלי ומנכ"ל חברת ייעוץ הבניה "אלפא", חן שליטא, ששימש בתפקיד כ-5 שנים. בסך הכל כולל הוועד 11 נציגים המייצגים את כלל הכוחות שמעוניינים בקידום הבנייה הירוקה – מרשויות מקומיות, דרך חברות הבניה הגדולות, נציגי אקדמיה ומחקר וכן סקטור יועצי הבנייה הירוקה.

סולומון ממן מעידה כי עוד בטרם המינוי, שמרה על יחסים חמים עם המועצה לאורך רוב שנות הקריירה שלה: "אני 21 שנה בשירות הציבורי, בתפקידי מפתח בכירים, ותמיד כשרציתי לפתוח את הראש, לראות לאן התחום מתקדם ומה הדבר הבא בבנייה, נסעתי עם המועצה הישראלית לבנייה ירוקה לסיורים מקצועיים בחו"ל", היא מספרת, "כשהייתי אדריכלית העיר ראשון לציון נסעתי לפרייבורג בגרמניה, בזמן שעל שולחני היו פינוי מחנה צריפין ומתחם האלף, כדי ללמוד איך עושים שכונות ירוקות ושכונות ללא רכב. בהמשך נסעתי עם המועצה לאוסלו, לגרין בילד בארצות הברית ולאקו בילד בלונדון".

לדבריה, היתרון הגדול של הסיורים הללו הוא במפגש הישיר עם מקבלי החלטות ואנשי מקצוע מהשטח. "כשחזרתי לארץ, לא משנה באיזה תפקיד הייתי, הכנסתי את מה שראיתי לשולחן העבודה שלי - במכרזים, במפרטים, בתוכניות ובתב"עות. לכן אחת המטרות הראשונות שלי במועצה היא למנף את היכולת שלה לייצר ידע, להביא אותו לקדמת הבמה, ולחבר אליו מנכ"לים של חברות, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה".

כלומר להביא גם מהנדסי ערים ואנשי מקצוע מהרשויות לסיורים האלה?

"בדיוק. תמיד יש פערים בין מרכז הארץ, בעיקר גוש דן, לבין שאר חלקי הארץ. עבדתי בצפון ובדרום, וגם ביישובים של בני מיעוטים, ולא תמיד הידע הזה מגיע לשם. דווקא את הרשויות המקומיות האלה צריך לחזק, ללמד ולהראות להן שיטות ופתרונות שיש היום בעולם. מהנדסי רשויות בצפון ובדרום אמרו לי: 'ורד, כשאת הולכת למועצה לבנייה ירוקה, קחי אותנו איתך לחו"ל, שנראה גם אנחנו את הפרויקטים המתקדמים בעולם'. לא תמיד יש לרשויות האלה יכולת להוציא אנשי מקצוע לחו"ל, מה שבגוש דן כנראה מתאפשר יותר".

"תמיד יש פערים בין מרכז הארץ, בעיקר גוש דן, לבין שאר חלקי הארץ. עבדתי בצפון ובדרום, וגם ביישובים של בני מיעוטים, ולא תמיד הידע הזה מגיע לשם. דווקא את הרשויות המקומיות האלה צריך לחזק, ללמד ולהראות להן שיטות ופתרונות שיש היום בעולם"

אז מה הפתרון שלכם במועצה? אתם מסבסדים נסיעות של אנשי מקצוע מהפריפריה?

"אנחנו עמותה ללא מטרות רווח, ואין לנו מקורות מימון עצמיים שמאפשרים לסבסד ישירות. אבל אנחנו יכולים לגייס גופים כמו קק"ל, מפעל הפיס, קרנות פילנתרופיות כמו יד הנדיב, קרן ברכה וקרן רוטשילד -גופים שמעוניינים לחזק את רמת הידע והניסיון ברשויות המקומיות. בעזרתם אפשר לסבסד את ההוצאה של אנשי המקצוע. כשהם חוזרים, הם הופכים לשגרירי שינוי. הם רואים דברים בעיניים, מקבלים השראה, פוגשים אנשים שמתמודדים עם אתגרים דומים, ולומדים איך השיגו תקציבים, איך הרימו פרויקטים ואילו שיתופי פעולה יצרו".

גם בניינים אפשר למחזר

אחד מתפקידיה המרכזיים של המועצה הוא כאמור לשמש כלובי מול השלטון – גם המרכזי וגם המקומי – לקידום בנייה ירוקה. בשנת 2020 הגיעה המועצה לגדול הישגיה, כאשר הממשלה קיבלה החלטה לאמץ את "תקן הבנייה הירוקה הישראלי 5281", שב-2022 הפך לתקן מחייב, ברמה של כוכב אחד מתוך חמש. "זה היה הישג גדול מאוד", מתארת סולומון ממן, בעקבות התקן התקבלה החלטת ממשלה שצריך לעקוב אחר יישומו, והמשרד להגנת הסביבה נדרש להקים גוף שיעשה זאת. כיום יש שבע מעבדות מוסמכות שמלוות את ההסמכה לתקן עבור פרויקטים למגורים, משרדים ושימושים נוספים".

התקן, כאמור בנוי מחמש דרגות, כאשר החוק מחייב עמידה בדרגת כוכב אחד בלבד. "אבל חלק מהרשויות המקומיות, כמו תל אביב וירושלים, כבר מחייבות שלושה או ארבעה כוכבים", אומרת סולומון ממן. "כלומר הן מעלות את הדרישה לבנייה ירוקה איכותית יותר, יעילה יותר, חסכונית באנרגיה ובריאה יותר לתושבים. אנחנו רואים את המגמה הזאת מתחזקת, ולמועצה יש אינטרס וכלים להמשיך לחזק אותה".

עוד לדבריה, התקן עצמו נמצא כיום בתהליך עדכון. "תקן 5281 היה בסיס טוב והתחלה טובה, אבל ברור שיש מקום לשפר אותו. מתבצע כבר כמה שנים תהליך רביזיה, שאמור להתפרסם להערות הציבור במהלך יוני-יולי. במקביל אנחנו מקדמים שיפורים תוך כדי תנועה, יחד עם מכון התקנים. לאחרונה פורסם תיקון שמאפשר לקבל ניקוד בתחום של חדשנות ושימוש חוזר בחומרים -וזה תחום חשוב מאוד".

את מדברת על פירוק סלקטיבי של מבנים לפני הריסה?
"כן. אנחנו בעידן של התחדשות עירונית , ולכן יש יותר ויותר הריסות. ההריסות מייצרות כמויות עצומות של פסולת בניין, מיליוני טונות שהולכות להטמנה בקרקע. זה לא המצב הטוב ביותר לסביבה. לכן אנחנו מדברים יותר ויותר על פירוק סלקטיבי: לא הכול צריך להיזרק לאשפה, לא הכול צריך לנסוע להטמנה, ולא על הכול צריך לשלם מיליונים. יש היום יותר חברות נדל"ן שמבינות שהגיע הזמן לפרק מבנים בצורה חכמה ויעילה יותר".

איזה חומר מתמחזר טוב במיוחד?
"החומר הראשון שבמדינות ה-OECD כבר ממחזרים באופן יומיומי הוא גבס. זה החומר הכי פשוט למחזור. יש לוחות גבס בהמון דירות ואתרי בנייה, ובמקום לזרוק אותם ולשלם על כך הון עתק, אפשר לאסוף ולעשות בהם שימוש חוזר. חברות כמו אורבונד, שחברה לקנאוף הגרמנית, כבר פועלות בתחום הזה. זה יעיל, חוסך כסף ומצמצם כרייה חדשה של גבס".

"החומר הראשון שבמדינות ה-OECD כבר ממחזרים באופן יומיומי הוא גבס. זה החומר הכי פשוט למחזור. יש לוחות גבס בהמון דירות ואתרי בנייה, ובמקום לזרוק אותם ולשלם על כך הון עתק, אפשר לאסוף ולעשות בהם שימוש חוזר. חברות כמו אורבונד, שחברה לקנאוף הגרמנית, כבר פועלות בתחום הזה. זה יעיל, חוסך כסף ומצמצם כרייה חדשה של גבס" 

גם אלומיניום, לדבריה, צריך להיות יעד מרכזי למיחזור. "אלומיניום הוא אחד החומרים המזהמים ביותר, בעיקר בתהליך הייצור שלו. במדינות ה-OECD מדברים עליו כחומר שני שמיועד לפירוק ולא להריסה או שליחה לפח. גם ריצופים אפשר לפרק, לרסק ולהפוך לחומרים שמשמשים לפיתוח. בארץ יש מוחות ישראליים פנטסטיים, ובחודש האחרון בלבד פגשתי חברות שיודעות להפוך את החומרים האלה לזהב".

הפירוק הסלקטיבי ייכנס לתקן?
"אני מאוד מקווה. כמנכ"לית המועצה הישראלית לבנייה ירוקה אדחוף לשם. הפירוק הסלקטיבי יעסיק אותנו מאוד, והוא יהיה חלק מנושאי הליבה שהמועצה תוביל".

 "אין מספיק הזדמנויות לצעירים"

היית האדריכלית הראשית הראשונה אי פעם במשרד הבינוי והשיכון, שבעבר נחשב למשרד גברי מאד. יש היום מספיק נשים בצמרת?
"דווקא נכון להיום במשרד השיכון יש הרבה נשים בתפקידים בכירים. אוסנת קמחי הסמנכ"לית לענייני הכפר, מיכל ארן מנהלת האגף האסטרטגי, עו"ד אפרת פרוקצ'יה כיועצת המשפטית, ויש גם מנהלות מחוז, סמנכ"לית משאבי אנוש. גם באגף שלי היו אדריכליות מחוז. לא הרגשתי בודדה שם. להפך, משרד הבינוי והשיכון בהחלט ידע לפרגן לנשים בתפקידים מקצועיים בכירים".

מה את רואה כהישג הגדול שלך בקדנציה במשרד הבינוי והשיכון?
"הכניסה של משרד השיכון לחברה הדרוזית, הערבית, הבדואית והצ'רקסית. זה היה מהלך היסטורי שנבע מהחלטת ממשלה, ואני זכיתי להוביל מהלך עתיר משאבים להסדרת הרבה מאוד יישובים, כדי לאפשר להם להסדיר בנייה קיימת ולייצר בנייה בצפיפות גבוהה שתאפשר לצעירים להמשיך לחיות ביישובים שלהם".

אחד השכונות הגדולות שאושרו תחת ידיה בהקשר זה היתה ל"ניו מג'דל" - שכונה חדשה ביישוב בדרוזי מג'דל שמס שבגולן: "במשך שבע שנים הובלנו את תוכנית ניו מג'דל, עם התאמה לאופי המגורים, לטופוגרפיה המורכבת ולרצון של הצעירים להישאר ביישוב. זה היה לא פשוט מול מוסדות התכנון וגם מול גופים ירוקים, כי מדובר באזורים בעלי רגישות סביבתית גבוהה. זה היה מאבק בין ערכים, ואני שמחה שהיינו בצד שעזר לייצר שכונות מגורים איכותיות לצעירים הדרוזים".

יש משהו שאת מרגישה שהיה פספוס בקדנציה?
"כן. לא הצלחתי להביא מספיק משרדי תכנון צעירים למשרד השיכון. המשרדים שזכו במכרזים הגדולים היו בדרך כלל המשרדים הוותיקים והגדולים, בעלי הניסיון. כנראה שהקריטריונים שלנו כיוונו אליהם. ניסיתי לקיים שתי תחרויות תכנון פומביות כדי לפתוח דלת למשרדים צעירים, אבל זה מעט מאוד ביחס למאות תוכניות. הייתי שמחה שמשרד השיכון יפתח את הדלת לאדריכלים ולאנשי מקצוע עם עשר שנות ניסיון, שעבדו במשרדים הגדולים ויוצאים לדרך עצמאית. זה לא קרה אצלי מספיק, ואני מקווה שזה יקרה בעתיד הקרוב".