ביהמ"ש ביטל החלטת ועדת ערר: "לא מוסמכת להכריע בטענות מחוץ לחוק התכנון והבניה"

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע קיבל בשבוע שעבר ערעור שהגישה הוועדה המקומית אשקלון נגד יבואנית הרכב "סמלת מוטורס", וקבע כי ועדת ערר אינה מוסמכת להכריע בטענות משפטיות שהן חיצוניות לחוק התכנון והבנייה. "ועדת הערר ראתה עצמה פטורה מלדון לגופן של הטענות הנוגעות להיטל ההשבחה וחוקיותו, והורתה על ביטול היטל ההשבחה בהסתמך על  'השתק עילה' השתק 'פלוגתא טענה' (טענות שהוכרעו בפסקי דין קודמים)", כתב השופט דניאל בן טולילה בפסק הדין. "המדובר בעילות החיצוניות לחוק התכנון והבנייה, ומשכך המדובר בהחלטה שניתנה תוך חריגה מסמכות. די בכך כדי לקבל הערעור". 

לקריאת פסק הדין המלא

מדובר בפרק נוסף בסאגה משפטית הנמשכת מזה מספר שנים סביב מגרשי אחסנת הרכבים של החברה באזור התעשייה הצפוני באשקלון, וזו הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט המחוזי. במרכז המחלוקת: דרישת הוועדה המקומית לתשלום היטל השבחה בסך של כ-3 מיליון ש"ח בגין שימוש חורג לאחסנת רכבים. זאת בעקבות בקשת החברה לשימוש חורג לאחסנה פתוחה בניגוד להוראות התוכנית, לשימוש תעשייה, למשך 5 שנים.

בשנת 2019 הגיעו הצדדים להסדר פשרה במסגרת הליכים קודמים. אז ועדת הערר המליצה כי אחסנה של עד 1,500 רכבים (על שטח של כ-20 דונם) תיחשב כ"שימוש נלווה" לפעילות המוסך של החברה במקום, ולא שימוש חורג , ולכן לא תחויב בהיטל השבחה . מדובר בכ-13 דונם שיחויבו בהיטל.  עם פקיעת תוקף האישור לשימוש החורג (לאחר 5 שנים), הגישה החברה בקשה חדשה, אולם הפעם הוציאה הוועדה המקומית דרישת תשלום מלאה על סך  2.98 מיליון שקל. על כך הוגש הערעור.

במסגרת החלטה שניתנה ביוני 2025, ועדת הערר לפיצויים והשבחה מחוז דרום עמדה על כך כי השינוי היחיד שחל מאז הדיונים הקודמים הוא צמצום שטח האחסנה הפתוחה. לקביעתה, משהסכימה הוועדה המקומית במסגרת ההליכים הקודמים לעיקרון שהומלץ על ידי ועדת הערר (כי שטח אחסנה של עד 20 דונם הוא שימוש נלווה למוסך), הרי שהיא מחויבת לעמדתה זו ואין לשנותה.

ועדת הערר הדגישה כי הוועדה המקומית, כרשות ציבורית, מחויבת להסכמות שניתנו בעבר. ועדת הערר הורתה לוועדה המקומית לערוך בדיקה מחודשת, כך שרק שטחי האחסנה הפתוחה העולים על 20 דונם בחלקות הרלוונטיות יחויבו בהיטל השבחה , ויתר השטחים מהווים שימוש נלווה למוסך. עוד ציינה ועדת הערר בהחלטתה כי לאחר שהסתיים הדיון, הגישה הוועדה המקומית הודעה דחופה שלפיה רישיון העסק של המשיבה בחלקה הוא לאחסנה פתוחה ולכן אין לראות בו שימוש נלווה.

ועדת הערר דחתה טענה זו וציינה כי עובדה זו הייתה ידועה לה כבר בהליך הקודם ועל אף זאת היא הסכימה לראות ב-20 דונם אחסנה פתוחה כשטח נלווה למוסך. הוועדה הוסיפה כי טענות אלו היו צריכות להיות מוכרעות בהליכים הקודמים, ואין מקום לפתוח אותן לדיון חוזר כעת, ולכן ההודעה לא שינתה את החלטתה והשיתה על הוועדה המקומית הוצאות בסך 5,000 שקל. 

הוועדה המקומית טענה כי ועדת הערר חרגה מסמכותה כאשר קבעה שהיא מנועה מלדרוש היטל השבחה לנוכח הסכמות קודמות משום שההליך הקודם לא הסתיים בהכרעה פוזיטיבית, אלא במחיקת העררים על בסיס המלצת פשרה בלבד, במסגרת החלטת ביניים וכי ההסכמה הקודמת התייחסה לבקשה לשימוש חורג שהייתה בתוקף לתקופה של 5 שנים והסתיימה. כמו כן טענה כי ועדת הערר לא דנה לגופו של עניין בשאלה המהותית האם השימוש המבוקש הוא שימוש תואם תכנית או שימוש חורג , ובמקום זאת הסתמכה באופן לקוני על ההסכמות הקודמות.

נטען גם כי חרף העובדה שוועדת הערר ציינה כי אין בהחלטתה כדי "להנחות באשר לסוגיית הרישוי העומדת בפני עצמה", זו למעשה הסוגיה המהווה את ליבת המחלוקת בין הצדדים. הימנעות ועדת הערר לדון בטענות הנוגעות בליבת המחלוקת בין הצדדים, עולה כדי חוסר סבירות. גם לגופם של דברים נטען כי הוועדה שגתה  כשראתה שהשימוש הוא נלווה ולא חורג. פורט כי השימוש המבוקש (אחסנת רכבים) דורש רישיון עסק נפרד.

השופט: שומה חדשה המחייבת בחינה עניינית 

השופט דניאל בן טולילה קיבל את הערעור במלואו והציב גבולות ברורים לסמכויותיה של ועדת הערר. בית המשפט קבע כי סמכותה של ועדת הערר מוגבלת לבחינת השאלה האם ההיטל הוטל כדין לפי חוק התכנון והבנייה : "ועדת הערר ראתה עצמה פטורה מלדון לגופן של הטענות הנוגעות להיטל ההשבחה וחוקיותו, והורתה על ביטול היטל ההשבחה בהסתמך על  'השתק עילה' השתק 'פלוגתא טענה' (טענות שהוכרעו בפסקי דין קודמים). המדובר בעילות החיצוניות לחוק התכנון והבנייה, ומשכך, המדובר בהחלטה שניתנה תוך חריגה מסמכות.  די בכך כדי לקבל הערעור". 

הנימוק השני היה שפשרה אינה יוצרת "השתק פלוגתא". לדברי השופטי, מדובר בהחלטה לקונית שמאמצת את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ללא נימוקים וללא הכרעה מהותית בפלוגתא. בעקבות האמור, ההליך נמחק. בנוסף הדגיש השופט כי לפשרה היה תוקף זמני ואם כל פשרה תיחשב כהתחייבות נצחית שיוצרת השתק, רשויות וצדדים יחששו להתפשר בעתיד, דבר שיעמיס על המערכת המשפטית.

בית המשפט קבע כי מדובר בשומה חדשה, בערכי שווי שונים ובמועדים אחרים, המחייבת בחינה עניינית. השופט ציין כי השאלה האם אחסנת אלפי רכבים למשך חודשים אכן נחשבת ל"שימוש נלווה" למוסך או שמא מדובר בעסק עצמאי של אחסנה (החייב בהיטל), היא ליבת המחלוקת שטרם הוכרעה לגופה.

לפיכך, בית המשפט ביטל את החלטת ועדת הערר, הטיל על חברת "סמלת מוטורס" הוצאות בסך 7,000 ש"ח, והורה לוועדת הערר לדון בטענות הצדדים מחדש ובאופן ענייני. את הוועדה המקומית ייצג  עוה"ד עודד בקרמן.