עליית שווי של מיליונים לא מצדיקה שמאות חדשה: בג"ץ דחה עתירה נגד בית הדין הרבני

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בית המשפט העליון דחה על הסף עתירה של אדם שביקש לבטל את מכירת חלקו בדירה לגרושתו, וקבע כי לבית הדין הרבני סמכות מלאה להורות על פירוק שיתוף גם ללא הסכמת אחד השותפים, וכן סירב לבקשתו לשומה נוספת לאחר שמחיר הדירה עלה. השופטים הבהירו: עליית ערך הנכס לאחר העברת הבעלות אינה מצדיקה שמאות חדשה.

בפסק דין שניתן השבוע  דחה בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ) את עתירתו של אדם בהליך גירושים נגד החלטות בית הדין הרבני הגדול מספטמבר 2025. העתירה נסבה סביב החלטת בית הדין להעביר את זכויותיו של העותר בבית המגורים המשותף לידי גרושתו, בתמורה לסכום שנקבע בהתמחרות פנימית שנערכה עוד בשנת 2017.

להחלטה של העליון 

במסגרת הליכי גירושין בבית הדין הרבני האזורי בטבריה, נערכה התמחרות על בית המגורים שהוערך אז ב-1.3 מיליון ש"ח. הגרושה הציעה לרכוש את חלקו של העותר תמורת 800 אלף ש"ח, הצעה גבוהה מהצעת השמאי (650 אלף שקל חלק העותר). כיוון שהעותר לא הציע הצעהה גבוהה יותר התקבלה ההצעה של גרושתו.

למרות שהגרושה הייתה צריכה להעביר את התשלום בתוך 90 יום, במהלך השנים חלו עיכובים בהשלמת התשלום עקב צורך בעריכת דוחות אקטואריים לאיזון משאבים. בשנת 2018  שילמה המשיבה לעותר סך של 50,000 ש"ח כאשר חלק מהסכום שולם עם השנים כדמי שימוש, ובית הדין האזורי בטבריה קבע כי זכויות הבעלות יועברו אליה.  עוד נקבע כי יתרת התשלום תקוזז מחובותיו של העותר כלפיה במסגרת חלוקת הרכוש הכללית. העותר טען כי מאז עלה ערך הבית משמעותית (לכ-3.5 מיליון ש"ח לטענתו) וכי העברת הבעלות ללא הסכמתו המפורשת מהווה "הפקעת קניין".

בית הדין האזורי, ביולי 2024, לא קיבל את עמדתו כי יש לשום שומה חדשה, משום שהדירה כבר עברה לבעלותה עם התשלום של 50 אלף השקלים, עם זאת קבע כי עליה להשלים ארבעה חודשים לדמי שימוש. בית הדין האזורי גם את דחה את בקשתו לדיון חוזר בטענה שמעולם לא נתן את הסכמתו למכירה. גם הערעור לבית הדין הרבני הגדול נדחה, וזה קבע כי הסכום ששילמה הגרושה עד לאותו מועד, כ-50 אלף שקל, קרוב למעשה לסכום הסופי שיהיה  עליה לשלם בעבור זכויותיו בנכס, כך שהקיזוזים בגין חובותיו של העותר הצדיקו את הסכום המופחת ששולם. מעבר לכך ציין בית הדין הרבני הגדול כי בהחלטותיו לא שלל בית הדין האזורי את הצמדת יתרת התשלום שעל המשיבה לשלם לעותר למדד המחירים לצרכן, בניגוד לעמדת העותר שיש להצמיד למדד מחירי הדיור.

העליון: הסמכות היא של בית הדין הרבני 

בפני העליון חזר העותר על טענותיו, שלפיהן בית הדין האזורי פעל בחוסר סמכות והפקיע את חלקו בבית המגורים ללא הסכמתו המפורשת; הגרושה הפרה את תנאי ההתמחרות המקוריים מ-2017 בכך שלא שילמה את התמורה תוך 90 יום, ולכן העסקה לא השתכללה;  מאז השמאות המקורית עלה ערך הבית לכ-3.5 מיליון ש"ח, וכי כפיית המחיר הישן מקפחת אותו; בית הדין שגה כשסירב להורות על שמאות חדשה, ולחלופין ביקש להצמיד את יתרת התשלום למדד מחירי הדיור ולא למדד המחירים לצרכן. ככל שייקבע שהבעלות לא עברה ב-2018, העותר טען כי הוא זכאי לדמי שימוש מהמועד שבו המשיבה הפסיקה לשלמם.

העותר טען כי בית הדין האזורי פעל בחוסר סמכות והפקיע את חלקו בבית המגורים ללא הסכמתו המפורשת; הגרושה הפרה את תנאי ההתמחרות המקוריים מ-2017 בכך שלא שילמה את התמורה תוך 90 יום, ולכן העסקה לא השתכללה; הגרושה טענה כי העברת הבעלות הוכרעה כבר בהחלטות משנת 2018 שעליהן העותר לא ערער, ולכן הוא מושתק מלהשיג עליהן כעת והבעלות עברה אליה 

הגרושה טענה כי העברת הבעלות הוכרעה כבר בהחלטות משנת 2018 שעליהן העותר לא ערער, ולכן הוא מושתק מלהשיג עליהן כעת. נטען כי ההליך בבית הדין האזורי הסתיים והמשיבה כבר שילמה את יתרת הסכום שנקבעה, לאחר ניכוי חובות לשיטתה, הבעלות עברה אליה כדין מכוח החלטות שיפוטיות בעקבות ההתמחרות. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני תמך בעמדת האישה בנימוק כי העיכוב ברישום היה פרוצדורלי בלבד, וכי יתרת  החוב אינה משקפת סמכות קניינית.

השופט יחיאל כשר, בהסכמת המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת רות רונן, דחה את טענות העותר על הסף. בית המשפט קבע כי סמכות בית הדין להורות על פירוק שיתוף מבוססת על   חוק המקרקעין . התנגדותו המאוחרת של העותר או חזרתו מהסכמה אינן שוללות מבית הדין את הסמכות להורות על המכירה: "אף אם בשלב מאוחר יותר חזר בו העותר מהסכמתו לפירוק השיתוף בבית המגורים, אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית הדין להורות על מכירת זכויותיו למשיבה. זאת, שכן אין בהתנגדות אחד מהשותפים כדי לשלול מבית הדין את סמכותו להורות על פירוק השיתוף". 

בנוסף קבע כי "הבעלות בבית המגורים עברה למשיבה כבר בחודש מאי 2018. במועד זה, חובה של המשיבה לשלם לעותר את יתרת התשלום עבור חלקה בבית המגורים, הפך לחוב כספי גרידא (ששיעורו ואף עצם קיומו מותנים בהשלמת דו"ח האקטואריה והכרעה בטענות הדדיות של הצדדים) אשר אין בינו לבין ערכו של בית המגורים דבר. לכן, אף אם נכונה טענתו של העותר כי בשנים שעברו עלה ערכו של בית המגורים במידה ניכרת, אין בכך כדי להצדיק עריכת שומה חדשה לבית המגורים, ובוודאי שאין בדחיית בקשה לערוך שומה כאמור משום גרימת אי-צדק שיש בה כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה".

בית המשפט חזר על ההלכה לפיה בג"ץ אינו משמש ערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים אלא במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות או פגיעה בצדק הטבעי , מקרה שלא התקיים כאן. העתירה נדחתה והעותר חויב בתשלום הוצאות למשיבים בסך כולל של 7,000 ש"ח. את הגרושה ייצגה עו"ד דפית בטיש  חורי. את השיפוט הרבני עו"ד יצחק שמואל רוזנטל.