פסק הדין לטובת הדייר הסרבן הפך חלוט: שכניו ייאלצו לשלם לו כ-680 אלף ש"ח פיצוי

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

ביום ראשון השבוע דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפסק דין של השופטת לימור ביבי, ערעור שהגישו בעלי דירות ברחוב הירקון 200 בתל אביב על פסק דין שניתן באוגוסט השנה על ידי המפקחת על הבתים המשותפים, אושרית ארפי מופאי, לטובתו של דייר "סרבן". לאחר דיון ממושך, קיבלה השופטת את טענות הנתבע והציעה לבעלי הדירות בבניין לחזור בהם מהערעור שהגישו. הערעור נדחה, בעלי הדירות חויבו לשלם הוצאות משפט, ופסק הדין של  המפקחת על רישום מקרקעין הפך לסופי וחלוט.

הסכסוך החל כאשר בעל דירה בקומה הראשונה של הבניין סרב לחתום על הסכם התמ"א בטענה שחלוקת התמורות בין הדיירים אינה שוויונית. כל שאר הדיירים התקשרו עם החברה היזמית, הירקון 200 ת"א בבעלות עזרא לוי בהסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38 להריסת הבניין ובנייתו מחדש. במסגרת ההסכם, כל בעל דירה היה אמור לקבל דירה עם תוספת שטח עיקרי, לרבות ממ"ד, מרפסת שמש, חניה וממ"ד.

לקריאת פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי השבוע
לקריאת פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין מאוגוסט

לאור סירובו, הגישו שאר בעלי הנכסים בבניין תביעת "דייר סרבן" נגד שכנם, וזו נדונה בפני המפקחת על רישום המקרקעין ארפי מופאי. הדייר, באמצעות עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, טען כי התובעים מנסים לעשוק אותו ולגזול את קניינו בבית המשותף, וכי התמורה שמייעדים התובעים לנתבע איננה פרופורציונלית ביחס לשאר דירות התמורה ולרווח היזמי. עוד הוגשה בשם הנתבע חוות דעת שמאית לתמיכה בטענותיו.

המפקחת מינתה את השמאי אריה קמיל כמומחה לבחינת התמורות. בעקבות ממצאיו קבעה כי אכן התמורה המיועדת לנתבע אינה משמרת את היחסיות של הדירות הקיימות, וישנן בבניין דירות שנהנות מתמורה עודפת שממנה לא ייהנה הנתבע. כדי לאזן בין התמורות, המפקחת אישרה את הפרויקט אך התנתה זאת בכך ששאר בעלי הדירות (המערערים) ישלמו לשכנם פיצוי כספי בסך של כ-645,300 ש"ח בתוספת הוצאות משפט על סך כ-30 אלף שקל, ובסך הכל 675 אלף ש"ח.

"ערכאת הערעור לא תטה להתערב"

השכנים כאמור סרבו לקבל את קביעות המפקחת, וערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הדיון טענו המערערים כי נפלו טעויות מהותיות באופן חישוב השווי והתמורות שקבעה הערכאה הקודמת. לטענתם, המומחה מטעם המפקחת התעלם מנתונים מסוימים וערך השוואות לא מדויקות בין הדירות השונות בבניין.

עם זאת, במהלך הדיון הבהיר בית המשפט כי למרות נקודות מסוימות שעשויות היו לעורר קושי בפסק הדין המקורי, אין מקום להתערב בליבת ההחלטה של המפקחת על רישום המקרקעין. השופטת ביבי המליצה למערערים לחזור בהם מהערעור כדי לא להמשיך לעכב את הפרויקט. המערערים קיבלו את המלצת בית המשפט ומשכו את הערעור, מה שהוביל לדחייתו הסופית. כתוצאה מכך, המערערים חויבו בתשלום הוצאות משפט נוספות "על הצד הנמוך" בסך 3,000 שקלים, וזאת לאור העובדה שקיבלו את המלצת בית המשפט למשוך את ערעורם וכן בשל העובדה ש"לא ניתן להתייחס לערעור כאל מופרך לחלוטין".

עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און (יח"צ)

בפסק דינה כתבה השופטת ביבי כי "בשורת ההכרעה אציין רק כי הסברתי למערערים שגם ככל שיש ממש בחלק מטענותיהם והיה מקום להפחית מטרים מסוימים מדירת התמורה לדירת התמורה שניתנת לדירת גן אל מול דירת המשיב, הרי מאידך היה מקום להוסיף (מטרים) אחרים וכי בשורת ההכרעה גם ככל שטעמי היו שונים, לא הייתי מוצאת לשנות את פסק דינה של המפקחת. לכך יש להוסיף כי לא ניתן להתעלם מכך שפסק דינה של המפקחת מבוסס על ממצאים עובדתיים – ולעניין זה גם עימות של חוות הדעת והעדפתה על פני האחרת – מהווה ממצא עובדתי, אשר באלו לא תטה ערכאת הערעור להתערב".

פסיקה זו מצטרפת לפסק הדין התקדימי של בית המשפט המחוזי בתל אביב מהשבוע שעבר שמסעיר את ענף ההתחדשות שקבע כי חלוקת תוספת שטח אחידה (במקרה זה, תוספת של 12 מ"ר לכל הדירות) בפרויקט המאופיין בשונות גבוהה בגודל הדירות הקיימות, מהווה אפליה לרעה של בעלי הדירות הגדולות ומקטינה את חלקם היחסי ברכוש המשותף. השופט גלעד הס דן בתביעת "דייר סרבן" שהוגשה נגד שתי דיירות ברמת גן, וקבע כי אחת מהן, שלה דירה גדולה, אכן הופלתה לרעה, ואף שאפליה זו אינה מצדיקה סירוב מוחלט לחתימה על ההסכם, היא מזכה אותה ב"תשלומי איזון" בסך 141 אלף ש"ח – שבכפוף לתשלומם היא תחויב להצטרף לפרויקט.