ראש העיר הבטיחה במערכת הבחירות שתמנע בנייה. סגנה עיכב את ההיתר ללא סיבה שנה וחצי

דיון שנערך בוועדת הערר המחוזית תל-אביב בראשות עו"ד הלל גלקופ חשף חשש לשיקולים פוליטיים שעמדו, לכאורה, מאחורי עיכוב ממושך של היתר בנייה בקריית אונו - עיכוב שנמשך למעלה משנה וחצי, בניגוד לדין. במהלך הדיון אף הוצגה בפני הוועדה הודעה כתובה של סגן ומ"מ ראש העיר, גיל מיכלס, שבה כתב לתושבים המתנגדים לבנייה כי עיכב את הוצאת היתר הבנייה לאורך שנה וחצי, אך לא יוכל להמשיך לעשות זאת לאורך זמן. יש לציין כי מניעת בנייה במקום היתה הבטחת בחירות של ראש העיר המכהנת מיכל רוזנשיין.

בעקבות הדיון קיבלה ועדת הערר בשבוע שעבר ערר שהגישה חברת אור־און קריית אונו, וקבעה כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית אונו ורשות הרישוי נמנעו שלא כדין מלדון ולהכריע בבקשה להיתר בנייה תואם תכנית תקפה, תוך גרירת ההליך לפרק זמן חריג. הוועדה קבעה כי מדובר ב"סירוב בפועל" לפי סעיף 157 לחוק התכנון והבנייה, והורתה על אישור הבקשה - בכפוף לתנאים. לבסוף אף השיתה ועדת הערר על הוועדה המקומית קריית אונו הוצאות ערר חריגות בסך 30 אלף שקלים.

להחלטה של ועדת הערר 

הערר עסק בבקשה להיתר שהוגשה במאי 2024, ללא הקלות וללא שימושים חורגים, להקמת שני מבנים למסחר ותעסוקה וחניון תת־קרקעי משותף במתחם "דרכטן" שבמרכז האזרחי של קריית אונו הוותיקה. אחד המבנים כולל ארבע קומות - מסחר בקומת הקרקע ותעסוקה מעליה - והשני מבנה מסחרי חד-קומתי. המקרקעין, הסמוכים לבית ספר יסודי, שימשו עד כה כחניון זמני.

על המקרקעין חלה תכנית מפורטת מאושרת משנת 2021, שקודמה ביוזמת הוועדה המקומית עצמה וזכתה לתמיכתה. התנגדויות שהוגשו בעבר מצד תושבים והורי תלמידים, בעיקר בנושאי תנועה, חניה ובטיחות, נדחו על ידי הוועדה המחוזית, שקבעה כי מדובר בתכנית ראויה ומאוזנת. בהתאם להוראות התכנית הוכן ואושר מסמך עיצוב אדריכלי ונופי מפורט במיוחד, אשר נחתם בפברואר 2024, לרבות חתימת אדריכלית העיר. למרות זאת, לאחר הגשת הבקשה להיתר החלה מסכת ארוכה של דרישות, השלמות וטענות לחוסרים - שרבות מהן נבחנו בדיון בערר ונמצאו ככאלו שאינן מצדיקות עיכוב.

ועדת הערר קבעה כי מרבית הדרישות הנטענות כבר הוסדרו במסמך העיצוב או ניתנות להסדרה כתנאים להיתר, וכי אין בהן כדי למנוע דיון או אישור. כך נקבע בין היתר ביחס לחזיתות, חומרי גמר, גינון, נספח תנועה, בנייה ירוקה ואישורי תשתית. הדרישה היחידה שהוכרה כהשלמה עתידית נגעה לאישור הגז - וגם היא נקבעה כתנאי להיתר ולא כחסם לאישורו.

ביקורת חריפה הופנתה כלפי דרישות כלליות ועמומות, ובראשן דרישה לאישור "מחלקת ההנדסה", מבלי שהובהר מקורן בדין. ועדת הערר קבעה כי בדיקות פנימיות של הרשות אינן יכולות לשמש חסם סטטוטורי. מעבר לכך, הוועדה עמדה על אמירות שנשמעו במהלך הדיון, מהן עלה כי הוועדה המקומית ביקשה למעשה לשנות את התכנון התקף בשלב הרישוי, בניגוד לדין. לכך נוספה טענת היזם בדבר מניעים פוליטיים, ובראשם התחייבויות שניתנו במערכת הבחירות לתושבים המתנגדים לפרויקט.

ראשת העיר תמכה במאבק התושבים 

אחת הטענות המרכזיות של העוררת היא כי העיכוב אינו נובע מטעמים מקצועיים, אלא משיקולים זרים. לטענת העוררות במסגרת מצע הבחירות של ראשת העיר מיכל רוזנשיין הוצג "תמיכה ככל האפשר במאבק התושבים כנגד הבניה המתוכננת בחניית ביה"ס ניר". העוררת אף הציגה דף פרסום, שלשיטתם הוצג על ידי ראשת העיר אשר בו פורסם האמור, טענה שלא הוכחשה על ידי הוועדה המקומית.

הוועדה אף העלתה לדיון את טענת היזם לקיומן של נסיבות פוליטיות מובהקות בבסיס העיכוב. לטענתו, ראשת העיר הבטיחה במצע הבחירות שלה לתמוך ככל האפשר במאבק התושבים כנגד הבנייה במקרקעין. שיאם של הדברים היה במייל שנחשף בפני ועדת הערר, ששלח סגן ראש העיר, עו"ד גיל מיכלס, ממנו עלה כי האישור עוכב במכוון במשך יותר משנה וחצי. "כמו כן הוצגה בפנינו הודעה לפיה סגן ראש העיר מבהיר באופן מפורש בהודעה מיום 1.1.26: 'נאלצנו לצערנו לאשר את התצ"ר (שאת אישורו עיכבתי במשך למעלה מ-1.5 שנה). כעת יהיה קשה עד בלתי אפשרי למנוע הוצאת היתר בניה לפי התב"ע". 

ועדת הערר קבעה כי הימנעות שיטתית מקיום דיון והכרעה בבקשה תואמת תכנית מהווה סירוב בפועל, וכי לרשות הרישוי אין שיקול דעת תכנוני לסרב לבקשה מסוג זה. טענות בדבר פגיעה בתושבים ובבית הספר, וכן ניסיון להיתלות בסעיפים 77–78 לחוק, נדחו. 

בהחלטתה ציינה הוועדה:"מן התשתית העובדתית שהובאה בפנינו עולה תמונה ברורה ולפיה הבקשה להיתר בניה תואמת תכנית עוכבה על ידי הוועדה המקומית למשך פרק זמן ממושך במיוחד, מבלי שניתנה בה הכרעה לגופה, ומטעמים אשר אינם מוצאים עיגון בדין… לא ניתן להתעלם מקיומם של אינדיקציות להיעדר הגינות מינהלית, ואי עמידה בעקרונות נוספים במשפט הציבורי".

בסופו של דבר התקבל הערר, הבקשה אושרה בתנאים, ועל הוועדה המקומית קריית אונו הוטלו כאמור הוצאות בסך 30 אלף שקל.

מעיריית קריית אונו נמסר, כי "ההחלטה התקבלה לפני מספר ימים. גורמי המקצוע לומדים את פסק הדין ויפעלו לצד הייעוץ המשפטי לטובת תושבי העיר".