העמותה טענה שרכשה את הדירה - ואז אנשיה שברו את המנעול ונכנסו: האם זה חוקי?

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

חוק המקרקעין , תשכ״ט–1969, מסדיר את ההגנה על החזקה במקרקעין, תוך איזון בין הצורך למנוע נקיטת פעולות חד צדדיות בכוח לבין האפשרות להשיב חזקה שנשללה שלא כדין. בהתאם להוראות סעיף 18(ב) לחוק, רשאי מחזיק במקרקעין לפעול באופן מיידי לסילוק פולש, בתוך 30 ימים ממועד הפלישה ובשימוש בכוח סביר בלבד. לצד זאת, סעיף 19 לחוק מקנה לבית המשפט סמכות להורות על השבת חזקה שנשללה שלא כדין במסגרת תביעה שמטרתה להגן על החזקה בנכס, אף מבלי להידרש להכרעה בזכויות הקנייניות בנכס.

בנוסף, תקנות סדר הדין האזרחי, תשע״ט–2018, קובעות כי לצורך מתן סעד זמני יש להוכיח קיומה של זכות לכאורה ומאזן נוחות. כאשר מטרת הסעד היא שמירה על המצב הקיים עד להכרעה בהליך העיקרי.

במאמר זה נסקור את החלטת בית משפט השלום בירושלים שעסקה בבקשה לסעד זמני לפינוי פלישה לנכס, תוך בחינת ההבחנה בין זכות החזקה בפועל לבין טענות לבעלות במקרקעין.

נסיבות המקרה:

אישה פרטית טענה לחזקה רבת שנים בדירת מגורים בירושלים, שאותה השכירה לאורך השנים והיוותה מקור לפרנסתה. לאחר פטירת שוכר, הושכרה הדירה לשוכר נוסף אשר החל בשיפוצה. זמן קצר לאחר מכן, פלשו אנשים לדירה בכוח, שברו את המנעול ותפסו חזקה בנכס. מדובר באנשים שפעלו מטעם עמותה, שטוענת כי היא רכשה את הזכויות בדירה. 

אותה אישה והשוכר, שהם המבקשים בבקשה זו, טענו כי מדובר בפלישה המחייבת סילוק והשבת המצב לקדמותו. מנגד, המשיבה טענה לזכויות בדירה מכוח עסקת מכר מורכבת שבוצעה באמצעות אפוטרופוס וחברה זרה, ולפיה החזקה אמורה הייתה לעבור לידיה לאחר פטירת השוכר.

השאלה המשפטית:

האם יש להורות במסגרת סעד זמני על פינוי העמותה מהדירה והשבת החזקה למבקשים, חרף טענות העמותה לזכויות קנייניות בנכס?

החלטת בית המשפט:

נקבע כי המבקשים עמדו בתנאים למתן סעד זמני בהתאם לתקנות 94 ו-95 לתקנות סדר הדין האזרחי, בכך שהוכיחו זכות לכאורה ובבחינת הנזק שייגרם להם לעומת הנזק שעלול להיגרם לעמותה. עוד נקבע כי מתקיימת תשתית לכאורית לזכותם להשבת החזקה מכוח סעיף 19 לחוק המקרקעין, שכן הוכחה החזקה בפועל בנכס עובר לפלישה.

בית המשפט הדגיש, כי מדובר בתביעה שמטרתה להגן על החזקה בנכס, בלי להכריע מי הבעלים, בהתאם לסעיפים 18(ב) ו-19 לחוק המקרקעין. 

השאלה המרכזית היא שאלת החזקה בפועל טרם הפלישה, ולא בירור זכויות הבעלות. 

בנסיבות המקרה, אותה אישה פרטית הוכיחה חזקה רציפה וממושכת בדירה. בעוד שהעמותה לא הוכיחה זכות לכאורה המצדיקה תפיסת חזקה, ולא פעלה בהתאם למסגרת הדין הקבועה בסעיף 18(ב) לחוק המקרקעין.

באשר למאזן הנוחות - בחינת הנזק שעלול להיגרם לכל צד בהותרת המצב הקיים, נוטה במקרה זה לטובת האישה הפרטית והמשכיר. לפיכך, הורה בית המשפט על צו זמני לסילוק הפולשת או מי מטעמה מהדירה, והשבת המצב לקדמותו עד לסיום ההליכים בתביעה העיקרית.

(ת"א 68352-09-24 אבתסאם דאוד ואחד אלהוא נגד א.ל.ע.ד. – אל עיר דוד).

הכותב הוא עו"ד במשרד גינדי כספי ושות', המתמחה בנדל"ן תכנון ובניה.