מי יורש את חוב הארנונה של המנוח? המחוזי: העירייה חייבת לשלוח דרישת תשלום ליורשים

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה בפסק דין, שניתן על ידי הרכב השופטים עודד שחם, אברהם רובין ודוד גדעוני, כי יש לאפשר ליורשיו של אדם שהשאיר חובות ארנונה ומים להגיש השגה על החובות ולכן חובה על הרשות לשלוח דרישות תשלום גם ליורשים, ולא להסתפק בדרישות התשלום שנשלחו למנוח. כמו כן בית המשפט שרטט  את הגבולות הברורים שבין דיני המס המוניציפליים לבין דיני הירושה. בכך קיבל חלקית את ערעורה של מועצת היישוב עמנואל על מחיקת התביעה מצד בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל.

הפרשה החלה בנובמבר 2024, כאשר המועצה המקומית עמנואל הגישה תביעה כספית בסך של כ-31 אלף שקל לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל. התביעה הופנתה כתחילה נגד הנישום, המנוח, בגין חיובי ארנונה, מים, ביוב ושמירה בשנים 2018-2024. אלא שבמאי 2025 התברר למועצה, לאחר ניסיונות רבים, כי הנתבע נפטר עוד בפברואר 2023. בעקבות הגילוי, תיקנה המועצה את כתב התביעה והפנתה אותו נגד תשעת יורשיו החוקיים של המנוח. חלק מהיורשים פנו לבית המשפט באריאל בבקשה לבחינת זהות המחזיקים החייבים בנכס.

לפסק הדין של המחוזי 

בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל בפסק דין של השופט אריאל ברגנר מפברואר השנה, החליט למחוק את התביעה על הסף. קביעתו התבססה על כך שהמועצה לא הציגה תשתית המראה כי נשלחו ליורשים הודעות תשלום מפורטות לאחר פטירת המנוח, הכוללות פירוט של זכויותיהם להשגה ולערר והמועדים לכך, כפי שנדרש בחוק ובתקנון המועצות המקומיות באזור.

בית המשפט באריאל קבע כי ללא מתן הזדמנות אמיתית ליורשים למצות את האפיק המנהלי (השגה וערר), המועצה אינה יכולה לפנות למסלול האזרחי ולטעון לקיומו של חוב חלוט.

המועצה המקומית עמנואל לא השלימה עם המחיקה וערערה למחוזי בירושלים. בפניו המועצה טענה בין השאר כי מדובר בחוב סופי וחלוט של המנוח אשר אין ליורשים זכות לערער עליו. לגישתה, בהקשר זה היורשים נכנסים לחלוטין "לנעלי המנוח" לאחר ששלבי ההשגה והערר המנהליים כבר מוצו בחייו. המועצה קבלה על כך שבית המשפט באריאל מחק את תביעתה על הסף מבלי לתת לה הזדמנות הולמת לטעון נגד המחיקה ומבלי להזהיר אותה מראש כי התביעה עומדת להימחק.

לעומת זאת, היורשים טענו כי לא נשלחו אליהם הודעות חיוב אישיות ולכן נמנעה מהם האפשרות להשיג ולערער עוד טענו בי השאר כי חיובי המים, הביוב ואגרת השמירה אינם כפופים לחוקי הארנונה הכללית, ולכן היה מקום לסלקם על הסף באופן מיידי ולא לקשור אותם יחד עם תביעת הארנונה. היורשים טענו כי בינתיים הם אכן פעלו והגישו השגה וערר מנהליים לגבי חוב הארנונה המדובר. היורשים גם הציגו חומרים הנוגעים להליך משפטי תלוי ועומד בבית הדין הרבני, העוסק בשאלת הבעלות בנכס שבו מדובר. כמו כן, העלו היורשים טענות מהותיות שונות לגופם של החיובים שהוגשו בתביעה.

לא כל חוב עובר אוטומטית ליורשים

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה מלכתחילה את טענת היורשים כי יש להגיש בקשה לערעור ולא ערעור, וקבע כי מאחר שהתביעה נגד המנוח נמחקה והתיק נסגר, מדובר בפסק דין שניתן לערער עליו. המחוזי קבע כי יש לבצע הבחנה בין שתי תקופות חיוב שונות: לגבי השנים 2022–2024, קבע בית המשפט המחוזי כי המועצה לא הציגה כל דרישת תשלום הממוענת למנוח או ליורשים. באזור יהודה ושומרון, מרוץ המועדים להגשת השגה (90 ימים) מתחיל ביום קבלת הודעת התשלום. מאחר שלא הוכח כי נשלחה דרישה כזו, מרוץ ההשגה כלל לא החל.

שופטי המחוזי הבהירו: "המועצה אינה יכולה להישמע בטענה כי מדובר בחוב חלוט, שעה שלא הראתה כי ניתנה לנישום הרלוונטי הזדמנות, כנדרש על פי דין, להשיג על החוב הנטען. לפיכך, לגבי אותן שנים, אין בפי המועצה טענה טובה כנגד החלטת בית משפט קמא להורות על מחיקת התביעה, שעה שטרם מוצתה הזכות הקבועה בדין להשגה על החיוב בארנונה". לפיכך, מחיקת התביעה לגבי תקופה זו אושרה במלואה.

בית המשפט המחוזי הבחין בין חובות ארנונה שהפכו לחלוטים עוד בחיי המנוח לבין חובות שלגביהם לא נשלחה דרישת תשלום כדין. נקבע כי כאשר לא נשלחה דרישה ליורשים, הם זכאים למצות את הליכי ההשגה, בעוד שחובות שהפכו לחלוטים עוד בחיי המנוח אינם נפתחים מחדש.

לגבי השנים 2019-2021, התמונה העובדתית הייתה שונה: דרישות התשלום נשלחו למנוח עוד בחייו, לכתובת שנכונותה אינה שנויה במחלוקת. לכן, לגבי שנים אלו, המועדים להגשת השגה חלפו זה מכבר עוד בחיי המנוח והחוב הפך לחלוט. במצב זה, קבע המחוזי כי לא היה מקום לסלק את התביעה על הסף, "מצב זה, חלף זה מכבר המועד להגשת השגה או ערר ביחס לאותן שנים. המשיבים אינם מפנים לבקשת ארכה כלשהי שהוגשה למשיבה לעניין זה. בנסיבות אלה, לא היה מקום להורות על סילוק התובענה על הסף ביחס לאותן שנים".

 עם זאת, בית המשפט המחוזי הדגיש כי המועצה לא נדרשה בטיעוניה לשאלות הקריטיות הנובעות מחוק הירושה: האם העיזבון חולק כדין, האם נושי העיזבון הוזמנו כדין לעקוב אחר חובותיהם, מהי מידת אחריותם האישית של היורשים לפי חוק הירושה. לאור זאת, הורה המחוזי לבטל את מחיקת התביעה לשנים 2019–2021 ולהחזיר את הדיון לבית המשפט באריאל, על מנת שיאפשר לצדדים לטעון באופן מסודר בשאלת אחריותם של היורשים לחובות העיזבון לפי חוק הירושה.

עו"ד מוטי איצקוביץ ומוטי קלברס (ניר קופרמן, מירי מנחם)

נקודה נוספת נוגעת לשאר רכיבי התביעה: חיובי מים, ביוב ואגרת שמירה. היורשים טענו כי חיובים אלו אינם חוסים תחת כללי ה"חלוטיות" של הארנונה הכללית, ולכן דינם להימחק על הסף באופן מיידי. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו וקבע הלכה מעשית: מדובר בחיובים כספיים רגילים שהמועצה זכאית לכלול בתביעה אזרחית. לגבי רכיבים אלו, אין חובה למצות את מסלולי ההשגה הייחודיים לארנונה. על כן, הדיון בהם יוחזר אף הוא לערכאה הראשונה שתצטרך לדון בהם לגופם, ללא קשר לשאלת מיצוי ההליכים המנהליים בארנונה. את היורשים ייצג עו"ד שמעון גמליאל חאראר.

לדברי עורכי הדין מוטי איצקוביץ ומוטי קלברס ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) העוסק במיסוי מוניציפלי, שלא ייצגו בהליך, פסק הדין משדר מסר ברור לרשויות המקומיות: "אין לקצר הליכים ואין לעקוף את זכויותיהם של יורשים באמצעות נקיטת הליכי גבייה, מבלי שניתנה להם הזדמנות אמיתית להשיג על החיוב. העובדה שאדם הלך לעולמו אינה שוללת את חובת הרשות לפעול בשקיפות ובהגינות מול יורשיו.

"מנגד, עבור יורשים מדובר בתזכורת חשובה, כי גם דרישות תשלום הנחזות כסופיות, אינן בהכרח חסינות מביקורת משפטית. לכן, מומלץ שלא למהר לשלם חובות המופנים לעיזבון או ליורשים, אלא לקבל ייעוץ משפטי ולבחון אם הרשות פעלה בהתאם להוראות הדין".