אחיו המנוח החזיק במניה אחת בלבד - המחוזי קבע כי היה זכאי למחצית מהחברה

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

"נאמנות משתמעת" היא נאמנות אשר אינה מעוגנת בהסכם מפורש, אלא נלמדת מהתנהגות הצדדים, נסיבות העניין וכוונתם.  הפסיקה הכירה בקיומה של נאמנות משתמעת, במיוחד במסגרת יחסים משפחתיים המבוססים על אמון ושיתוף פעולה. 

סעיף 133(א) לחוק החברות תשנ"ט-1999 קובע כי מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו. עם זאת, כאשר מבקשים לסתור רישום במרשם החברות, הנטל להוכחת קיומה של נאמנות משתמעת הוא כבד ומשמעותי. 

במאמר זה נסקור את החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב אשר דן בסוגית תוקף רישום המניות ברשם החברות. ההחלטה עוסקת בשאלה - האם בחברה שהוקמה לצורך החזקת נכס מקרקעין ניתן להכיר בבעלות שונה מזו המשתקפת ברישום המניות הפורמלי ברשם החברות, מכוח "נאמנות משתמעת"?

שני אחים תאומים היו שותפים עסקיים. האחים הקימו יחד חברה שעסקה בחיפוי ריצפה שכל אחד מהם החזיק במחצית מהמניות בה. שנה לאחר מכן, הקימו האחים חברה נוספת לצורך רכישת נכס מקרקעין מסחרי שיועד להשכרה. לחברה לא הייתה שום פעילות עסקית נוספת מלבד השכרת הנכס. בניגוד לחברת השטיחים, בחברה המניות נרשמו באופן בלתי שוויוני, כך שעל אח אחד נרשמו 99 מהמניות ועל אחיו המנוח נרשמה מניה אחת בלבד. 

עם פטירתו של המנוח בשנת 2013, עברה אלמנתו להחזיק בזכויותיו בעיזבון, בהתאם לצוואה שהותיר אחריו. האלמנה אף מונתה כדירקטורית, טיפלה בנושא הבנקים והשכרת הנכס, ואילו אחיו של המנוח עסק בשיווק. 

לימים התגלע סכסוך בין האלמנה לאחיו של המנוח וחברת השטיחים נמכרה לצד ג'. באשר לחברה, האלמנה נאלצה להגיש תביעה לסעד הצהרתי הקובע שהיא בעלת 50 ממניות החברה. לטענתה, שני האחים בעלי זכויות שוות בחברה, כאשר אחיו של המנוח החזיק עבורו 49 מניות בנאמנות. ולראיה, שני האחים מימנו את רכישת הנכס באופן שווה; נשאו יחד בהלוואות ובערבויות; שני האחים היו בעלי זכות חתימה בחברה; ניהלו את החברה במשותף, וקיבלו הכנסות שוות לאורך השנים. כמו כן, לאחר פטירת המנוח, האלמנה המשיכה לקחת חלק פעיל בניהול החברה, קיבלה תקבולים שווים, ואף הייתה ערבה להלוואות החברה.

מנגד, אחיו של המנוח טען כי הרישום במרשם החברות משקף באופן מלא את חלוקת הזכויות בחברה, וכי אין בסיס לסטות ממנו. לטענתו, לא התקיימה בין האחים כל נאמנות (מפורשת או משתמעת), והאלמנה לא עמדה בנטל ההוכחה הכבד הנדרש לצורך סתירת הרישום הפורמלי. אחי המנוח הדגיש כי במהלך חיי המנוח לא נטענה כל טענה לקיומה של נאמנות, ואף לא ניתן דיווח לרשויות המס בעניין זה. 

בית המשפט קבע, כי האלמנה עמדה בנטל הכבד להוכחת "נאמנות משתמעת". זו נלמדת ממכלול התנהלות האחים בחייהם ביחס למימון רכישת הנכס וחלוקת הרווחים בחברה, וכן התנהלות אלמנתו ואחיו של המנוח לאחר פטירתו. 

פסק הדין מצטרף לשורת פסקי דין המדגישים, כי מרשם בעלי המניות אינו יוצר בהכרח את הזכויות המהותיות, אלא מהווה ראיה לכאורה בלבד. כזו שניתן לסתור באמצעות תשתית ראייתית משמעותית. 

הערת המחבר:

פסק הדין ממחיש כי הרישום הפורמלי אינו חזות הכול. גם כאשר רישום המניות במרשם החברות נראה חד משמעי - בית המשפט יבחן את מערכת היחסים בפועל, את אופן מימון העסקה, חלוקת הרווחים והתנהלות הצדדים לאורך השנים. ובמקרים מתאימים יכיר בבעלות מהותית השונה מהרישום הפורמלי.

לפסק הדין משמעות מיוחדת ביחס לחברות משפחתיות המחזיקות נכסי מקרקעין. שכן הוא מדגיש כי בחינת הזכויות אינה נעצרת במרשם החברות בלבד. במיוחד, כאשר מדובר בחברה שכל ייעודה הוא החזקת נכס מקרקעין מניב. 

(עמ"ש 7583-07-25 ד.ב.ס. נ' ל.ס).

הכותבת היא עו"ד במשרד גינדי כספי ושות', המתמחה בנדל"ן תכנון ובניה. עריכה: עו"ד עינבל צדוק בסיועו של המתמחה עומרי טלר.