עתרו נגד "שיקולים זרים" באישור תוכנית מגדלים בי-ם - וחויבו ב-75 אלף ש"ח הוצאות

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה בשבוע שעבר עתירה שהגישו מתנגדים לתוכנית "מתחם קוקיא" ברחוב יפו בירושלים נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, מהנדס העיר והוועדה המקומית ירושלים ובעל הקרקע, ואף חייב אותם ב-75 אלף ש"ח הוצאות משפט. בהחלטתו דחה השופט נמרוד פלקס את טענת העותרים לכך ש"שיקולים זרים" הביאו לאישור התוכנית, וכן את טענתם ל"חוסר סמכות" של הוועדה לאשר את התוכנית.

התוכנית שאושרה לפני כשנה למתן תוקף, חלה בשטח של כשבעה דונמים בלב מרכז העסקים הראשי של ירושלים, בצדה הצפון-מזרחי של צומת הרחובות יפו והמלך ג'ורג', המוכר גם בשם "צומת האיקסים". בשטח זה קובית התוכנית הקמה של שני מגדלי מגורים בני 20 ו-35 קומות מעל מסד בן חמש קומות, שבו ישולבו שטחי מסחר, משרדים, תעסוקה ומלונאות. שטח התוכנית סמוך לתוואי הקו האדום והקו הכחול של הרכבת הקלה, וכן לתחנה עתידית של קו הרכבת הכבדה המחבר בין ירושלים, נתב"ג ותל אביב.

לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי

התוכנית פורסמה להפקדה באוקטובר 2024, והוגשו נגדה ארבע התנגדויות. ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית קיימה דיון פומבי בהתנגדויות במרץ 2025, ובאפריל של אותה השנה החליטה לאשר את התוכנית. בחודש מאי פורסמה התוכנית למתן תוקף, וביולי 2025 הוגשה העתירה.

העותרים טענו כי אישור התוכנית חורג מכללי המינהל התקין, לוקה בחוסר סמכות ובחוסר סבירות קיצוני ומבוסס על שיקולים זרים. עוד נטען כי התוכנית סותרת מסמכי מדיניות ותוכניות קיימות, ובהם תוכנית המתאר ירושלים 2000 ומדיניות הבינוי לאורך צירי הרכבת הקלה.

לדבריהם, הפער בין גובה הבינוי שאפשרו מסמכי המדיניות שהגיע ל-10-12 קומות לבין גובה המבנים שאושר בתוכנית אינו חריגה שולית, אלא "קפיצת באנג'י מטאורית", וכן טענו לקיומם של "הסכמים סמויים" ולפגמים בהליך קבלת ההחלטות. בפרט כוונו הדברים לכך שאחד השיקולים המרכזיים לגובה הבנייה היה רצון "לפצות" את בעל הקרקע בגין הפקעה של חלק ניכר

מוסדות התכנון טענו מנגד כי התוכנית אינה סותרת כל תוכנית סטטוטורית המצויה מעליה בהיררכיה התכנונית. עוד ציינו כי תוכנית המתאר ירושלים 2000 מעולם לא הופקדה ולכן אינה בעלת מעמד סטטוטורי. לדבריהם, הבנייה הגבוהה והאינטנסיבית במתחם תואמת את מדיניות הוועדה המחוזית לציפוף מרכז העיר ולאורך צירי הרכבת הקלה.

"אין תשתית לקיומם של שיקולים זרים"

בית המשפט העדיף את עמדת מוסדות התכנון וקבע כי העותרים לא הצביעו על תוכנית בעלת מעמד סטטוטורי גבוה יותר שהתוכנית סותרת. בהתאם לכך נדחתה למעשה גם הטענה שלפיה הוועדה המחוזית פעלה בחוסר סמכות כשאישרה את הבינוי המוצע.

עוד קבע השופט פלקס כי חלק ניכר מטענות העותרים בעניין שיקולים זרים והסכמים סמויים לא הועלה בשלב ההתנגדויות בפני הוועדה המחוזית, ולכן יש בהן משום הרחבת חזית. עם זאת, בית המשפט בחן גם את הטענות לגופן וקבע כי הן אינן נשענות על בסיס עובדתי מספק. "לא הובאה כל ראיה בת ערך לקיומם של שיקולים זרים", נקבע בפסק הדין. בית המשפט הוסיף כי גם לו היה מקום לאפשר את העלאת הטענה לראשונה במסגרת העתירה, עדיין לא הונחה תשתית עובדתית שתתמוך בה.

עוד נקבע כי עיקר טענות העותרים מכוון למעשה נגד שיקול הדעת התכנוני של הוועדה המחוזית. בית המשפט לא מצא כי החלטת מוסדות התכנון חרגה ממתחם הסבירות או כי נפל בה פגם המצדיק את ביטולה.

בסיום פסק הדין נדחתה העתירה במלואה. העותרים חויבו לשלם הוצאות בסך 25 אלף שקל לכל אחת משלוש קבוצות המשיבים.