"90% מהחברות שנשקיע בהן הן משפחתיות. הן הכר הפורה ביותר להשקעות פרייבט אקוויטי"

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בעולם ההשקעות נהוג לחשוב שהכסף הגדול הולך לעסקאות הענק ולחברות המובילות בשוקי ההון. אלא שבשיחה בפודקאסט רכבת ההשקעות, חושף רועי אבישי, מנכ"ל שרודרס (Schroders) ישראל, תמונה שונה: אחד מגופי ניהול הנכסים הגדולים בעולם שמנהל מעל טריליון דולר, מתמקד דווקא בחברות קטנות ובינוניות - ובעיקר באירופה. בריאיון מסביר אבישי, נציג הגוף בישראל, מדוע זהו "הכר הכי פורה" ליצירת ערך, איך נבנית השקעה אלטרנטיבית נכונה, ומה יכולים משקיעים ללמוד מהמוסדיים הגדולים.

לצפייה: 

להאזנה:

: 

שרודרס, שנוסדה לפני כ-200 שנה ומנהלת כיום טריליון דולר בנכסים בעשרות מדינות, היא אחד מגופי ניהול הנכסים הגדולים והוותיקים בעולם. גרעין השליטה בחברה עדיין מוחזק על ידי משפחת שרודר, שמוצאה מגרמניה אך התבססה בלונדון כבר בתחילת המאה ה-19. מתוך טריליון הדולר, כ-110 מיליארד מושקעים באפיקים הלא סחירים, בארבעה תחומים מרכזיים: נדל"ן, פרייבט אקוויטי, תשתיות וחוב פרטי.

לדברי אבישי, אחד היתרונות המרכזיים של גוף גלובלי גדול הוא היכולת לפעול מקומית בעשרות שווקים. "אנחנו פועלים בכ-40 מדינות, עם נוכחות מקומית וצוותי השקעות בכל אחד מהשווקים", הוא מסביר, ומדגיש כי נוכחות כזו קריטית במיוחד בעולמות הלא סחירים. אלא שבניגוד למה שניתן היה לצפות מגוף בסדר גודל כזה, מוקד הפעילות אינו דווקא בעסקאות הענק. "שכבת ה-middle market זה הכר הכי פורה כדי לייצר בו השקעות", אומר אבישי. 

הכוונה היא לחברות בשווי של מאות מיליוני דולרים - לא סטארט-אפים קטנים, אך גם לא תאגידים גלובליים. לדבריו, מרבית ההשקעות מתמקדות דווקא בחברות משפחתיות ותיקות: "85%-90% מהחברות שבהן אנחנו נשקיע... הן חברות משפחתיות". מדובר בחברות שפועלות לעיתים עשרות שנים, עם פעילות יציבה ותזרים חיובי, אך מגיעות לנקודה שבה הן זקוקות לשותף אסטרטגי. "אתה למעשה נכנס ככסף מוסדי... לחברה שהיא כבר פעילה 30 שנה", הוא מסביר.

הערך, לדבריו, לא נוצר ממינוף פיננסי - כפי שהיה נהוג בשנים של ריבית אפס - אלא משינוי אמיתי בפעילות החברה. "שינויים תפעוליים, אופטימיזציה של מאזנים, חיבורים אסטרטגיים... ככה אתה מייצר ערך", הוא אומר, ומדגיש כי "המינוף לא היה אף פעם חלק משמעותי בעסקאות האלה". אחת הנקודות המעניינות שעלו בשיחה היא הבחירה להתמקד דווקא באירופה, למרות התדמית הכלכלית המאתגרת של היבשת. "אירופה היא מאוד מיוחדת", אומר אבישי, ומסביר כי ריבוי המדינות, הרגולציות והשפות יוצר שוק מפוצל - אך כזה שמייצר הזדמנויות. 

לדבריו, בעוד בארצות הברית השוק יעיל ומרוכז יותר, באירופה יש מקום לייצר ערך דרך חיבור בין שווקים. "השוק מאוד מבוזר... ואז שחקן פרייבט אקוויטי יכול להגיע ולייצר ערך", הוא מסביר. המשמעות היא שחברות קטנות רבות נשארות מקומיות, בעוד קרנות השקעה מסוגלות להרחיב את פעילותן לשווקים נוספים. התוצאה היא גם ניתוק מסוים מהכלכלה המאקרו-אירופית: "זה היופי של החברות המקומיות - הן פחות מושפעות ממה שקורה למעלה", הוא אומר. 

עם זאת, ההשקעות הללו אינן נטולות סיכון. דווקא בשל גודלן, חברות קטנות חשופות יותר לשינויים ולתלות במוצרים או בשווקים ספציפיים. לכן, לדבריו, הגורם הקריטי ביותר הוא בחירת מנהל ההשקעות. "בחירת המנהלים היא מעל הכול", הוא מדגיש. הוא אף מזהיר מפני טעויות: "אם אתה תבחר לא נכון קרן, אתה תעשה טעות שתשלם עליה בדמים".

בהמשך השיחה עולה גם סוגיית הנגשת ההשקעות האלטרנטיביות לציבור הרחב. באירופה כבר קיימת רגולציה שמאפשרת למשקיעים פרטיים להשתתף באפיקים שבעבר היו שמורים למוסדיים בלבד. "הרעיון היה להנגיש לציבור איכות השקעות אלטרנטיביות גבוהה", אבישי מסביר. עם זאת, בישראל התהליך עדיין מורכב יותר, והחשש מפני פגיעה במשקיעים קיים. "על הריטייל צריך לשמור יותר... זה התפקיד של הרגולטור", אומר אבישי

בסיכומו של דבר, המסר המרכזי מהשיחה ברור: דווקא הרחק מהכותרות של שוק ההון, בחברות המשפחתיות הקטנות והבינוניות, מסתתרות לעיתים ההזדמנויות המשמעותיות ביותר. עבור גופים מוסדיים - ואולי גם בעתיד עבור הציבור הרחב - מדובר באפיק השקעה שמציע לא רק פוטנציאל תשואה, אלא גם גיוון אמיתי לתיק ההשקעות.