פרסום ראשון: העליון קיבל ערעור אזורים - "חילוט ערבות מוקדם אינו העדפת נושים"

בפסק דין שניתן בסוף דצמבר, בית המשפט העליון קיבל את ערעור חברת אזורים נגד נאמני חברת הביצוע ארלנגר וקבע כי ערבויות בנקאיות הן בטוחות אוטונומיות, שאינן תלויות בהליכי חדלות פירעון של החייב. בכך בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי לבטל חילוט ערבויות שניתנו להבטחת התחייבויות הקבלן , והושם דגש על עקרון העצמאות והוודאות של הערבות הבנקאית - מנגנון פיננסי שמאפשר לנושה לממש את כספו ישירות מהבנק המנפיק, גם כאשר החייב עצמו נמצא במצב כלכלי בעייתי, ובכך מספק מסר משמעותי לחיי המסחר, ליזמים, לבנקים ולנושים.

אזורים התקשרה עם ארלנגר בהסכם ביצוע לבניית פרויקטי בנייה. לצורך הבטחת התחייבויות הקבלן הונפקו לטובת אזורים ערבויות בנקאיות בסך 1.4 מיליון שקל. הקבלן נקלע לקשיים כלכליים ולאזורים נודע על היתכנות לחדלות פירעון. החברה פנתה בספטמבר 2021 לבנק המנפיק בדרישת חילוט בטענה לאי-עמידת הקבלן בהתחייבויותיו תחת ההסכמים. אזורים קיבלה מהבנק המנפיק את כספי החילוט. חודש לאחר מכן ניתן צו פתיחת הליכים בעניין החברה.

לפסק הדין של העליון 

הנאמנים שמונו לחברה ביקשו באוגוסט 23'  לבטל את חילוט הערבויות כפעולה שנעשתה בסמוך למועד פתיחת הליכי חדלות הפירעון כפעולה שנעשתה בחוסר תום לב, במטרה להעדיף את אזורים על פני יתר הנושים. לעומת זאת אזורים טענה כי החילוט נעשה כדין בהתאם להפרות החברה המבצעת. במאמר מוסגר, לפני כן הקטינו הנאמנים תביעת חוב של אזורים בנוגע לפרויקטים מ-38 מיליון שקל ל-1.28 מיליון שקל.

ביוני 2025 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק הדין של אלכסנדר רון, את בקשת הנאמנים, בנימוק שחילוט ערבות בנקאית מהווה "פעולה" לפי סעיף העדפת נושים, ושקיימת זיקה בין החילוט לבין הליך חדלות הפירעון. המסקנה נבעה מסמיכות הזמנים בין הודעת החילוט וצו פתיחת ההליכים, וכן מתוכן הודעת החילוט שהתייחסה גם היא למצבה הכלכלי של החברה ולכך שמתוכננים הליכי חדלות פירעון.

אזורים טענה בפני העליון כי החלטת בית המשפט המחוזי מכרסמת במעמדן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות וכי יש לה השפעה קריטית על חיי המסחר. לשיטתה, פרשנות המחוזי הופכת כל הליך פתיחת הליכי חדלות פירעון ל"צו מניעה אוטומטי" נגד חילוט ערבויות. עוד טענה שסעיף העדפת נושים בחוק אינו חל על ערבויות בנקאיות כיוון שהתשלום הוא מצד הבנק ולא מצד חדל הפירעון, בדומה לערבות רגילה. הנאמנים טענו מנגד בין השאר כי אזורים פעלה בחוסר תום לב כשפעלה למימוש הערבות הבנקאית לפני סיום הליך חדלות הפירעון וכי מימוש הבטוחה - השעבוד על הנכס - גורע מקופת הנשייה (של הנושים) . בנוסף טענו כי החלטה של המחוזי לא סופית ובסופו של הליך חדלות הפירעון, אזורים הייתה מקבלת את כספי הערבות הבנקאית

אזורים טענה בפני העליון כי החלטת בית המשפט המחוזי מכרסמת במעמדן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות וכי יש לה השפעה קריטית על חיי המסחר. לשיטתה, פרשנות המחוזי הופכת כל הליך פתיחת הליכי חדלות פירעון ל"צו מניעה אוטומטי" נגד חילוט ערבויות. הנאמנים טענו מנגד בין השאר כי אזורים פעלה בחוסר תום לב כשפעלה למימוש הערבות הבנקאית לפני סיום הליך חדלות הפירעון

העליון קיבל את עמדת אזורים (פרוצדורלית הוא  דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור). הוא קבע שיש אוטנומיה לערבות בנקאית על סמך שני מאפיינים: עקרון ההתאמה – ניתן לממשה תוך הקפדה יתרה על התנאים הנקובים בכתב הערבות;  ועקרון העצמאות – מימוש הערבות אינו מותנה בבירור מחלוקות. מדובר בחיוב עצמאי של הבנק המנפיק כלפי המוטב אשר הוא נפרד ובלתי תלוי בעסקת היסוד בגינה ניתנה הערבות הבנקאית.

לפי העליון, עקרון העצמאות נועד לייצר מנגנון פיננסי ודאי, יעיל ומהיר המשחרר את המוטב של הערבות מהצורך לנהל הליכים בקשר לעסקת היסוד כתנאי לקבלת התשלום המובטח בערבות הבנקאית. הערבות הבנקאית חלה גם כאשר החייב עצמו מצוי בהליכי חדלות פירעון, אם כי בית המשפט רשאי לעכב זמנית חילוט ערבות בנקאית כדי לאפשר לנאמן "חדש" ללמוד את נסיבות העניין ואם מתקיימים חריגים מיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל. עוד צוין כי  במועד חילוט הערבות לא הייתה החלטה שיפוטית המעכבת חילוט ערבויות בנקאיות.

"פסיקה משמעותית לגופים פיננסיים" 

בפסק הדין הוזכר כי מבחינת  מבחינת לשון סעיף העדפת הנושים, כדי שפעולה תיחשב ככפופה לסעיף זה, צריכים להתקיים 3 תנאים מצטברים:  הפעולה בוצעה במהלך שלושת החודשים שקדמו למתן צו פתיחת ההליכים;  במועד ביצוע הפעולה החייב היה חדל פירעון; וכתוצאה מהפעולה נפרע לטובת נושה חלק גדול יותר מחובו בהשוואה לחוב שהיה נפרע לו במסגרת הליך ע"פ סדר הנשייה. 

במקרה  הנדון, קבע בית המשפט, התנאי השלישי אינו מתקיים: "לא ניתן לומר כי בשל חילוט הערבויות נפרע למבקשת חלק גדול יותר מן החוב לעומת החלק שהיה נפרע לה במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה, בהתאם לסדר הנשייה. בשים לב לכך שמדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות, זכותה של המבקשת לקבלת מלוא הסכום הנקוב בכתבי הערבות אינה תלויה בחברה ובשאלה האם היא בת פירעון, אלא בהתחייבותו העצמאית של הבנק.

"לפיכך, ובהיעדר טענה או הוכחה לקיומן של מרמה חמורה או נסיבות חריגות אחרות המצדיקות סטייה מן הכלל - הייתה המבקשת זכאית לקבל את מלוא סכום ערבויות מן הבנק". בסופו של דבר התקבל הערעור ובנסיבות העניין לא הוגש צו להוצאות. את אזורים ייצג עו"ד אייל איכל. הנאמנים ייצגו את עצמם.

עו"ד ניר שקד (תמי בר שי)

עו"ד ניר שקד, עורך דין במחלקה המסחרית במשרד ERM המתמחה בבנקאות ומימון מסביר כי ערבות בנקאית היא כתב ההתחייבות המגלם התחייבות ישירה ועצמאית של הבנק המנפיק, כלפי מוטב הערבות לשלם את הסכום הנקוב בכתב. "הערבות ניתנת למימוש ללא תלות בעסקה המקורית במסגרתה ניתנה וללא ניהול הליכים משפטיים, והיא ממלאת תפקיד חשוב בחיי המסחר. אנו רואים שימוש בערבויות בנקאיות בתעסוקה השוטפת שלנו בליווי מממנים ולווים בהסכמי מימון פרויקטאלים, בליווי חברות יזמיות בהתקשרות בהסכמים מול קבלנים וספקים וכיוצ"ב.

"לפסיקה בעניין אזורים משמעות רבה הן לגופים פיננסיים (כנושים שניתנה לטובתם ערבות בנקאית או כמנפיקי ערבות), הן ליזמים וקבלנים והן לכלל הגורמים שניתנת לטובתם ערבות בנקאית.

לדברי עו"ד שקד, ההחלטה מחזקת את הוודאות והיעילות של הערבות הבנקאית כמכשיר פיננסי שניתן להסתמך עליו. "המסר, שלדעתנו משקף במידה רבה את עמדת השוק, הוא שערבות בנקאית היא כלי משמעותי בחבילת הבטוחות, ושנושים המחזיקים בערבויות בנקאיות רשאים לממש אותן ללא תלות במצב הפיננסי של החייב, תוך הסתמכות על כושר הפירעון של הבנק מנפיק הערבות".