"אין כל תיעוד לקבלת ההחלטה": המחוזי ביטל הפיכת שטח פתוח בפ"ת לחניה סגורה לקאנטרי

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בית המשפט המחוזי מרכז קיבל השבוע עתירה מנהלית שהגישו עורכות הדין לימור סלמן ומורן אשכנזי נגד עיריית פתח תקווה ומרכז ספורט מקומי. השופט אלי ברנד קבע כי החלטה המייחדת שטח חניה ציבורי פתוח (שצ"פ) לשימוש גוף מסוים ללא תיעוד בכתב, ללא הנמקה וללא הליך מנהלי סדור - אינה חוקית ואינה יכולה לעמוד.

הסכסוך המשפטי נסב סביב מקרקעין ברחוב דנמרק בפתח תקווה, בשכונת נווה עוז, המיועדים לפי תוכנית המתאר לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ). השטח ממוקם בין מרכז הספורט "נווה עוז" ממערב לבין בית אבות סמוך ממזרח, ושימש במשך שנים רבות כחניון ציבורי פתוח בחינם לרווחת כלל הציבור.

לפסק הדין המלא 

בחודש יוני 2025 חל מפנה בשטח: בכניסה למקרקעין הצמודים הותקן מחסום חשמלי, ונחסמה אפשרות הגישה והחניה של הציבור הרחב בשצ"פ. בד בבד הוצב במקום שילוט כי החניה מיועדת אך ורק למנויי מרכז הספורט ולבאי בית האבות, וכי רכב זר ייגרר.

בעקבות חסימת השטח פנו עורכות הדין, שאחת מהן מתגוררת במתחם "מגדלי ספייס" הסמוך, לעיריית פתח תקווה. לאחר שתשובת הרשות לא הניחו את דעתן, הגישו השתיים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מרכז יחד עם בקשה לצו ביניים. לאחר שניסיונות הידברות מחוץ לכותלי בית המשפט לא הניבו הסכמות, הובא ההליך להכרעה שיפוטית.

העותרות טענו כי העירייה אפשרה להפוך משאב ציבורי לחניה פרטית המצויה בשליטת מרכז הספורט, תוך שלילת זכות הציבור לעשות בו שימוש. הפעולה בוצעה מבלי שננקטו ההליכים המחויבים על פי נוהל הקצאת קרקעות ומבלי שהתקיימו תבחינים שוויוניים, דיון בוועדת הקצאות, אישור מועצת העירייה או הסכם מסודר.

עוד הציגו העותרות התכתבויות מזמן אמת שחשפו גרסאות סותרות של בעלי תפקידים בעירייה לגבי עצם קיומה וטיבה של ההחלטה. עוד הדגישו כי גם אם המחסום שהותקן פטור מהיתר בנייה, אין בכך כדי להעניק סמכות לסגור שטח ציבורי פתוח ולייחדו לקבוצה מסוימת.

העירייה טענה מנגד כי לא בוצעה כל הקצאת מקרקעין או הענקת זכויות קנייניות, אלא מדובר בהחלטה מנהלית שוטפת של הסדרת חניה, ניתוב שימושים וויסות עומסים מול מצוקת החניה באזור. עוד טענו העירייה ומרכז הספורט כי הוכשרו מאות מקומות חניה חלופיים בסמוך למתחם המגורים, וכי השצ"פ נועד לשרת את מתקני הספורט ואת בית האבות הסמוך אליו.

עוד טענו מרכז הספורט והעירייה כי העתירה נועדה לשרת אינטרס אישי של העותרות, המנהלות לטענתם משרד עורכי דין מדירת המגורים ללא היתר שימוש חורג , וכי מצוקת החניה נובעת מפעילות זו, וכי הן הסתירו מבית המשפט את התמונה הכוללת של פתרונות החניה באזור. טענה זו לא הוכחה.

"לא הוצג כל פרוטוקול": ביהמ"ש ביטל את החלטת העירייה

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה בחלקה וביטל את ההחלטה שייחדה את השטח למרכז הספורט ולאורחי בית האבות. השופט ברנד דחה את הטענות בדבר העדר זכות עמידה וחוסר ניקיון כפיים. בית המשפט קבע כי לפחות לעותרת המתגוררת מול המקרקעין קיימת זיקה ואינטרס אישי ישיר, וכי מכל מקום מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית הנוגעת לשמירה על שלטון החוק ותקינות המנהל.

החלטה עירונית שהעניקה למרכז ספורט ולבית אבות שימוש בלעדי בשטח ציבורי בפתח תקווה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שהתברר כי בעירייה לא נמצא כל תיעוד להליך שבו התקבלה, לזהות מקבל ההחלטה או לשיקולים שעמדו מאחוריה. השופט ברנד הצביע על פגמים חמורים בהליך המנהלי ועל סתירות בין תשובות שמסרו גורמים בכירים בעירייה, וקבע כי לא ניתן להכשיר את ההחלטה בדיעבד

במישור המהותי, קבע בית המשפט כי נפלו פגמים חמורים וקשים באופן קבלת ההחלטה המנהלית: "לא הוצגה כל רשומה או פרוטוקול המתעדים מתי התקבלה ההחלטה, מי הגורם המוסמך שקיבל אותה, מהי התשתית העובדתית שעל יסודה התקבלה, או אילו שיקולים נשקלו".

כדי לבסס את חובת הכתב והשקיפות, ציטט השופט ברנד מתוך ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון (בג"ץ העוזרים המשפטיים 3758/17), מ-2017: "תהליך קבלת החלטה מינהלית נדרש לכלול מספר שלבים, כידוע, בכללם איסוף נתונים, בדיקת משמעותם, בחינת עמדות שונות וקבלת החלטה מנומקת... הלכה היא, שיש להעלות החלטות מינהליות על הכתב. זאת במועד קבלת ההחלטה, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה מורכבת".

בית המשפט עמד גם על הסתירות הפנימיות החריפות בעמדות העירייה בזמן אמת. כך, בתשובה מיום 2.7.25 כתב סגן מנהל אגף הפיקוח אלי לוי בעירייה כי: "החניות הנמצאות בשטח השצ"פ הוצמדו לקאנטרי לאחר פגישה של ועד המקום עם ראש העיר עקב מצוקת חניה".

לעומת זאת, שבוע בלבד לאחר מכן (10.7.25), השיבה מנהלת אגף נכסי העירייה, עו"ד צילה גרינהויז: "לא ידוע לנו על שימוש בלעדי של בריכת נווה עוז... בחניה בחלקה... מדובר בשצ"פ... שאמורה לשמש את כלל הציבור". על כך העיר השופט כי גורם בכיר ורלוונטי בעירייה כלל לא היה מודע לעצם קבלת ההחלטה ולשינוי המצב בשטח.

עו"ד מורן אשכנזי ולימור סלמן (דורון לצטר)

בהקשר זה אימץ בית המשפט את קביעתו של שופט המחוזי שמואל בורנשטין מ-2022: "הנוהל משקף את הנדרש על פי כללי המשפט המנהלי -  הוגנות, שקיפות, שוויוניות, סבירות ומידתיות... וכשם שאין חיים מחוץ לכללי המשפט המנהלי, כך 'אין חיים מחוץ לנוהל'".

השופט קבע כי עוצמת הפגם אינה מאפשרת להכשיר את ההחלטה בדיעבד מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית, לפיה לא כל פעולה של רשות מנהלית שנעשתה שלא כדין הבטלה באופן אוטומטי: "נוכח האמור, עוצמתו של הפגם בהליך קבלת ההחלטה ותיעודו במקרה דנן משמעותית במידה כזו שחרף דוקטרינת הבטלות היחסית אינני סבור שבמקרה זה ניתן להסתפק בהכשר בדיעבד של ההחלטה המנהלית שהתקבלה באופן פגום ואין מנוס מביטולה, כאשר המשיבה 1 (עיריית פ"ת - דנ"ק) תוכל לשוב ולבחון את העניין ולקבל החלטה סדורה, מנומקת ומתועדת כדבעי לאחר בחינת כלל השיקולים הנדרשים על-ידי הגורמים המוסמכים לכך, והכל על-פי שיקול הדעת המוקנה לה כדין והפרוצדורה הנדרשת, תהא החלטתה אשר תהא. משאלו הם פני הדברים אינני נדרש לבחינה והכרעה ביחס ליתר טענות הצדדים לגופה של ההחלטה".

בכך בוטלה ההחלטה על מתן אפשרות לשימוש בלעדי בשצ"פ, ועיריית פ"ת ומרכז הספורט חויבו להשיב את המצב לקדמותו. כדי לאפשר לעירייה לבחון את הסדרת השטח מחדש בהליך מנהלי תקין, מנומק ומתועד כחוק, הושהתה כניסת הביטול לתוקף עד ליום 21 בדצמבר 2026.

העירייה ומרכז הספורט חויבו לשלם יחד לעותרות הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. העותרות, עו"ד לימור סלמן ועו"ד מורן אשכנזי, ייצגו את עצמן. עיריית פתח תקווה, יוצגה על ידי עו"ד גיל זילבר. מרכז ספורט נווה עוז יוצג על ידי עו"ד עדי פוקס.

"מסר חשוב לרשויות המקומיות בכל הנוגע לניהול קרקע ציבורית"

מעיריית פתח תקווה נמסר בעקבות פסק הדין: "מדובר בשצ"פ שהיה ועודנו משמש כחניה ציבורית. בשל קשיי חניה ותנועה בסביבת הקאנטרי ובית האבות ביקשה העיריה לייעל את השימוש במגרשי החניה השונים באותה סביבה כך שהתנועה והחניה ינותבו בצורה מושכלת למגרשי החניה הקרובים ביותר. זאת במטרה שבאי הקאנטרי ובית האבות לא יתפסו חניה נצרכת עבור הדיירים בסביבת המגורים, ולחילופין הוכשרו מתחמי חנייה נוספים לדיירים. העיריה לומדת את פסק הדין ביחס לפרוצדורה הנדרשת להשגת התכלית הציבורית הנ"ל ושוקלת את צעדיה להמשך". 

עו"ד לימור סלמן, ממגישות העתירה, מסרה: "פסק הדין מעביר מסר חשוב לרשויות המקומיות בכל הנוגע לניהול מקרקעי ציבור. מדובר במשאב ציבורי מוגבל ובעל ערך, והחלטות הנוגעות לאופן השימוש בו עשויות להיות בעלות השלכות משמעותיות על הציבור הרחב.
רשות מקומית אינה רשאית להעניק שטחים השייכים לציבור לגורם פרטי כ'מתנה', על דעת עצמה וללא הליך מוסדר ושקוף, שבמסגרתו ניתנה לציבור הזדמנות להביע את עמדתו והוצגו נתונים ומסמכים ממשיים המבססים את הצורך במהלך. לא די בטענה כי מדובר ב'הסדרת שימושים' או במענה לצורך נקודתי, ובוודאי שלא ניתן לבסס החלטה מסוג זה על פגישה עם ראש העיר, שתוכנה לא תועד ושלא הוצגו נתונים כלשהם ביחס אליה.

"העירייה ונציגיה הם משרתי הציבור, וככאלה מוטלת עליהם החובה לפעול בשקיפות ובאחריות, ולהבטיח כי החלטות הנוגעות לנכסי הציבור יתקבלו לאחר בחינה עניינית של מכלול הנתונים והשיקולים הרלוונטיים, תוך קיום הליך תקין ומתועד בהתאם להוראות הדין.
הוראות אלה לא נקבעו לשם הפורמליות בלבד, אלא נועדו להגן על האינטרס הציבורי ולמנוע בדיוק מצבים שבהם מתקבלות החלטות הנוגעות למשאבים השייכים לכלל הציבור, ללא הליך ראוי וללא בקרה, באופן העלול לפגוע בזכויות הציבור ובאינטרסים שלו".

עו"ד מורן אשכנזי, שהגישה את העתירה יחד עם עו"ד סלמן: "מה שהחל בבירור פשוט בנוגע לחסימת חניות ציבוריות חשף התנהלות המעוררת שאלות מהותיות באשר לאופן שבו מתקבלות החלטות הנוגעות לנכסי הציבור. בתחילה נמסר כי החניות הוקצו לשימושו הבלעדי של הקאנטרי בעקבות פגישה עם ראש העיר, ואילו בהמשך טען גורם בכיר אחר בעירייה כי כלל לא ידוע לו על שימוש בלעדי בשטח.

"לא ייתכן ששטחים ציבוריים יועברו לשימוש בלעדי של גורם מסוים, מבלי שהציבור ידע מי קיבל את ההחלטה, מה היו הנימוקים שעמדו בבסיסה והאם התקיים הליך מוסדר כדין. קרקע ציבורית שייכת לציבור, והרשות המקומית מחויבת לנהוג בה בשקיפות, באחריות ותוך שמירה על האינטרס הציבורי. אנו מקוות שפסק הדין יבהיר לרשויות המקומיות כי החלטות הנוגעות לנכסי הציבור אינן יכולות להתקבל מאחורי דלתיים סגורות, וכי יש להקפיד על הליכי קבלת החלטות תקינים, מתועדים ושקופים".