ייפוי כח מהעולם הבא: האם ניתן להעביר זכויות בנכס, שנים אחרי שהמייפה הלך לעולמו?

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה בחודש האחרון תביעה למתן סעד הצהרתי, שביקשה לבטל רישום זכויות במחצית דירה בתל אביב על שם יורשי המנוח. השאלה המשפטית המרכזית שעמדה לדיון הייתה האם ניתן לראות בייפוי כוח בלתי חוזר מסמך מספק להעברת זכויות במקרקעין, שנים לאחר פטירת מייפה הכוח.

התביעה עוסקת בדירה שנרכשה בשנת 2005 ונרשמה בבעלות משותפת: מחצית על שם המנוח ומחצית על שם בת זוגו, התובעת. בשנת 2005 חתמו השניים על ייפוי כוח נוטריוני המסמיך את התובעות (בת הזוג ובתה, התובעת השנייה) לפעול בשמו להעברת זכויות בנכס. המנוח נפטר בשנת 2007, ובשנת 2021 נרשמו זכויותיו על שם אחייניו, יורשיו על פי צוואה. במהלך ניהול ההליך, הייתה האם חסרת כשירות משפטית והיא הלכה לעולמה במהלך 2025. זכויות המנוח נרשמו מחציתן על שם היורשים ומחציתן על שם האם.

לפסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה 

במסגרת התביעה עתרו התובעות לקבל סעד הצהרתי, לביטול הרישום שנעשה על שם יורשי המנוח, בטענה שהנכס אמור להירשם כולו על שם האם או לחלופין על שם הבת. שני הצדדים טענו להעדר תום לב של הצד השני. הבת טענה בין השאר כי הנכס יועד מלכתחילה להיות בבעלות מלאה של האם, וכי רישומו על שם המנוח נעשה כבטוחה להלוואה שנתן לאם - הלוואה שלטענתה הושבה לו במלואה. לביסוס טענתה, הציגה הבת את ייפוי הכוח הבלתי חוזר וגרסה כי הוא מהווה הוכחה לעסקת מקרקעין.

בנוסף טענה כי לאורך כל השנים האם היא זו שנהגה בנכס מנהג בעלים: היא גבתה את דמי השכירות, והחשבונות השוטפים היו רשומים על שמה. כמו כן העידה הבת כי שמעה מאימה לאורך השנים שמדובר בדירה של האם בלבד. טענה נוספת הייתה כי רישום הזכויות על שם האחיינים נעשה בחוסר תום לב, ב"מרמה וגזל". התובעות טענו כי מאחר שייפוי הכוח מעיד על העברת הזכויות עוד בחיי המנוח, הנכס אינו מהווה חלק מעיזבונו ולכן אין משמעות לצו קיום צוואה ביחס לדירה זו .

הנתבעים, שהם כאמור אחייניו של המנוח ויורשיו על פי צוואה, העלו מספר טענות מרכזיות נגד התביעה. בין היתר טענו כי התובעות מנועות מלהעלות טענות לגבי הנכס לאור הסכם שנחתם בשנת 2007 בין האם לבין חלק מהנתבעים. בהסכם זה הצהירה כי היא מוותרת באופן סופי על כל טענה או דרישה כלפי העיזבון. עוד נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה מעשור ממועד פטירת המנוח וכי הרישום בפנקסים מהווה ראיה חותכת לתוכנו, וטענו כי התובעות לא עמדו בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש לסתור אותו.

בנוסף טענו כי רק בחלוף למעלה מעשור מהפטירה, ולאחר שעיזבון המנוח כבר חולק, נודע להם במקרה על קיומו של הנכס שבו המנוח היה רשום כבעלים של מחצית מהזכויות . הנתבעים דחו את האשמות ה"מרמה והגזל" וטענו כי פעלו בתום לב לרישום זכויותיהם ברגע שגילו על קיום הנכס . מנגד, הם טענו כי הבת פעלה בחוסר תום לב כשניסתה להעביר את הזכויות ברשויות המס באמצעות מסמכים שעליהם הוחתמה האם למרות שלא הייתה כשירה קוגניטיבית. הנתבעים טענו כי לא הוצג כל מסמך המעיד על עסקה שנחתמה בין המנוח לתובעות, וכי אין בייפוי הכוח לבדו כדי להוכיח העברת זכויות, במיוחד כשפרטי העסקה (כמו תמורה וזהות מקבל הזכות) אינם ברורים .

השופטת נאוה גדיש דחתה את התביעה, בקובעה כי הרישום בטאבו הוא ראיה חותכת וכי ייפוי כוח כשלעצמו אינו מהווה עסקה במקרקעין ללא הוכחת "עסקת יסוד". בית המשפט ציין כי המסמך עצמו חסר פרטים מהותיים (כגון זהות המוטב והתמורה) וכי הגשת התביעה שנים לאחר מות המעורבים יצרה "נזק ראייתי" כבד. בנוסף, נקבע כי התובעת הציגה גרסאות סותרות ולא הוכיחה את קיומה של ההלוואה הנטענת. 

"הרישום בפנקסי המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו. על צד הטוען כנגד הרישום מוטל נטל הוכחה גבוה במיוחד", נפסק, "התובעת לא עמדה בנטל זה ולא הציגה ראיות למקורות המימון לרכישת הדירה על ידי אימה ולא ידעה לומר אם זו שילמה את מלוא התמורה ממקורותיה, או שגם המנוח שילם חלק מן התמורה ואם כן באיזה סכום והאם עשה זאת כמתנה לזוגתו, או כהלוואה. היא הציגה גרסאות משתנות לעניין זה, ללא אסמכתאות כלשהן, לאף אחת מהן. לא ניתן לראות בייפוי הכוח כמספיק לשם רישום הזכויות במחצית הדירה על שם התובעות, או מי מהן".

עוד נקבע כי "ככלל, ייפוי כוח אינו מייצר עסקה במקרקעין וכל עניינו הוא מתן זכות למיופה הכוח לפעול על פיו. כך עולה מלשונו הפשוטה: מייפה הכוח (בענייננו- המנוח) מינה את מיופי הכוח לעשות עסקה בשמו. לפיכך, יש להציג ראיות לקיומה של עסקה שנעשתה על פי אותו ייפוי כוח. לצד זאת, כידוע, הפסיקה הכירה במקרים בהם כאשר ייפוי הכוח עוסק בהעברת זכויות במקרקעין ובפרט כשמדובר בייפוי כוח בלתי חוזר, כמו בענייננו, ניתן לראות בו, בתנאים מסוימים, מספיק להוכחת קיומה של עסקת מקרקעין.

"כדי שייפוי כוח ייחשב כמקיים את דרישת הכתב הנדרשת לעסקה במקרקעין, הוא צריך לכלול את אותם אלמנטים הדרושים לעשיית עסקה במקרקעין. מעיון בייפוי הכוח לא ניתן לומר כי הוא עומד בתנאים אלו, בפרט לאור העדויות שנשמעו. לא ברור על פי ייפוי הכוח אם הוא נותן זכות להעביר את הזכויות לתובעת 1, או לתובעת 2, או לצד ג' אחר; לא ברור אם מדובר בהעברה ללא תמורה (כפי שנטען על ידי התובעת, מעת לעת, במהלך עדותה) או בתמורה; ואם מדובר בתמורה - לא ברור אם מדובר בתמורה בסכום אפס, כפי שנטען על ידי התובעת".

בנוסף בית המשפט מתח ביקורת על הבת, וקבע כי פנייתה המוקדמת לרשויות המס בניסיון להעביר את הזכויות על סמך חתימת האם, בזמן שהאם לא הייתה כשירה קוגניטיבית, נגועה בחוסר תום לב. התביעה נדחתה, והרישום על שם יורשי המנוח נותר בעינו. התובעת חויבה בהוצאות משפט בסך 40 אלף שקל. התובעים יוצגו על ידי עו"ד טל עברי.