בין חטא לפשע: לקחי הטיפול בקורונה מחייבים לתת את הדעת לגבי התארגנות לרעידת אדמה

העיסוק המרכזי של חיינו הוא, גם עתה, מגפת הקורונה – בימים אלו בעיקר תוך השמעת ביקורת על ההתארגנות שקדמה להכלת מגפה מסוג זה, ועל הטיפול בעת המשבר. אין ספק שחובה להפיק לקחים ולהסיק מסקנות, שהרי מי יתקע שלא נגזר עלינו להתמודד עם מגפות נוספות, במוקדם או במאוחר? הנושא חייב להדליק אור אדום בוהק לגבי התארגנות למכה אחרת, גדולה יותר - שאמורה להגיע וברור שתגיע - והשאלה רק מתי: רעידת אדמה משמעותית.

עם בואה של זו (וניסיון הקורונה מראה שגם מה שאמור לקרות אחת לכ-100 שנה קורה, במוקדם או במאוחר) נגלה כולנו, לצערנו, שהקורונה לא הייתה אפילו המבוא של הסרט. צא וראה חסרונותיה של רעידת אדמה על קורונה:

זו לא תגיע אלינו בשלבים, באופן שיאפשר לנו לסגור את גבולות המדינה מפניה, לעכב אותה עד להתארגנות מערכות הרפואה או לנקוט בצעדי סגר או בצעדים אחרים עד שניתן יהיה "לשטח את העקומה".

הרעידה תפתיע אותנו באמצע היום, כשהילדים בבתי הספר (שרובם אינם מחוזקים כנגד רעידות אדמה) והמבוגרים בדיור מוגן (שגם הוא אינו מחוזק ברובו), או באמצע הלילה כשרובנו בבתינו - שגם רובם לא נבנו בהתאם לתקן

זו תפתיע אותנו באמצע היום, כשהילדים בבתי הספר (שרובם אינם מחוזקים כנגד רעידות אדמה) והמבוגרים בדיור מוגן (שגם הוא אינו מחוזק ברובו), או באמצע הלילה כשרובנו ספונים בבתינו - שגם הם רובם לא נבנו בהתאם לתקן רעידות האדמה או שלא חוזקו.

לנקוט פעולות הן לימים שלפני רעידת האדמה והן לימים שאחריה

לפי התחזיות, אם תקרה רעידת אדמה קשה יהיה צורך לטפל בו-זמנית באלפי מתים ופצועים, ואולי בעשרות אלפים, ולהפעיל מערכות הצלה בהיקפים חריגים. אז לא יהיה מדובר בכ-100 עד 200 "מקרים קשים" ובכ-100 מקרים שיש להרדימם ולהנשימם. המספרים אז, למרבה הצער, עלולים להיות שונים בסדר גודלם, והם לא יהיו ניתנים לוויסות.

אם נושא רעידות האדמה היה אמור להדיר שינה ממקבלי ההחלטות לפני מגפת הקורונה, הרי שעתה התעלמות מכך מהווה, לטעמי, פשע של ממש

אם נושא רעידות האדמה היה אמור להדיר שינה ממקבלי ההחלטות לפני מגפת הקורונה, הרי שעתה התעלמות מכך מהווה, לטעמי, פשע של ממש. יש כמובן לנקוט פעולות הן לקראת רעידת האדמה - ועיקרן דאגה לחיזוק מרביתם של הבניינים, והן לאחר קרות הרעידה - על מנת שמערכות החירום יהיו מאורגנות ומתורגלות להתמודד, ככל שניתן, עם תוצאותיה. ההתמודדות תהיה בשלל נושאים. אתייחס רק לתחום הקרוב אליי, שהוא תחום התכנון והבנייה - תחום שאני עוסק בו (ולמען הגילוי הנאות גם מתפרנס ממנו) עשרות בשנים.

הפתרון בתחום זה הינו חיזוקם של בניינים (ע"ע תמ"א 38 ), ופינוי-בינוי שבמסגרתו נהרסות שכונות ונבנות שכונות חדשות העומדות בתקני רעידות האדמה. הרעיון מבורך, אבל הביצוע איטי מדי. כל פרויקט מסוג זה נגזר לעבור אין סוף מדורי גיהינום בירוקרטיים, והתוצאה היא שלפעמים חולף עשור ומעלה בין תחילת היוזמה ועד לביצועה. זהו לוח זמנים בלתי סביר ובלתי נסבל, ולו סיבות רבות (שככל שאתבקש אתכבד לפרטן) - ובכל מקרה, מבחן התוצאה מדבר בעד עצמו.

לשם דוגמה, אין שום סיכוי נכון להיום לעשות פינוי-בינוי מסיבי בערים כמו בית שאן, צפת, אילת, מצפה רמון ומקומות אחרים המצויים על קו השבר הסורי-אפריקאי - ערכי הקרקע שם, שעליהם מתבסס הליך של פינוי-בינוי נמוכים מכדי לבצע אותו. 

על מדינת ישראל להקצות קרקעות מאזורי ביקוש על מנת לתגמל יזמים שיעשו פינוי-בינוי באזורים שבהם הסכנה מפני רעידות אדמה רבה, אך ערך הקרקע דל. אומנם הוסדר מין נוהל של מגרשי השלמה, אבל גם כאן הבירוקרטיה ניצחה

כאן, למשל, הפתרון פשוט: על מדינת ישראל להקצות קרקעות מאזורי ביקוש על מנת לתגמל יזמים שיעשו פינוי-בינוי באזורים שבהם הסכנה מפני רעידות אדמה רבה, אך ערך הקרקע דל. אומנם הוסדר מין נוהל של מגרשי השלמה, אבל גם כאן הבירוקרטיה ניצחה וזה פשוט לא עובד בהיקפים מתחייבים, אם בכלל.

היערכות ליום הרעש היא חובה לאומית

אני מניח שניתן למצוא גם פתרונות יצירתיים נוספים, אבל דבר אחד ברור: חייבים להקים מנהלת שתיקח על עצמה לפתור את כל בעיות הבירוקרטיה על מנת לחזק מבנים ומתקנים ביום שלפני, כולל חיזוק מוסדות ציבור ומתקנים אחרים שלא ניתן לחזקם באמצעות ערכי הקרקע שלהם, ולהכין את ההתארגנות הנכונה ליום הדין. אני בטוח שניתן למצוא דרכים לקיצור הליכי התכנון על מנת שהזמן שבין תחילת התכנון וסיום הביצוע יהיה זמן סביר.

נדמה לעיתים שהבדיחה על ההבדל בין הפוליטיקאי קצר הראות לזה של מרחיק הראות – לפיה הראשון חושב על מהדורת החדשות של היום, והאחרון חושב על העיתון של מחר - נכונה

אין לי ספק שיש חובה לאומית להתארגן לאותו יום נורא. אני רק חושש שהדברים ייפלו על אוזניים ערלות, שהרי נדמה לעיתים שהבדיחה על ההבדל בין הפוליטיקאי קצר הראות לזה של מרחיק הראות – לפיה הראשון חושב על מהדורת החדשות של היום, והאחרון חושב על העיתון של מחר - נכונה. ואילו כאן חייבת להיות הנהגה שתחשוב על האירוע שיקרה אולי מחר, אולי בעוד עשור ואולי בעוד שניים, ואם חטאנו באי-התארגנות נאותה לקראת מגפת הקורונה, הרי שהחטא הזה יהפוך לפשע אם לא נדע להתארגן כראוי לקראת התוהו ובוהו שעלול לקרות, חס וחלילה, עת תפקוד אותנו רעידת האדמה. אני, הקטן באלפי מנשה, אם אוכל לתרום, אתכבד.

הכותב הוא בעל משרד עו"ד העוסק בדיני התכנון והבנייה