"אל תקנו חצי זכות לדירה": ארבע הבדיקות שכל משקיע בקרקע חייב להכיר

מה ההבדל בין קרקע שעשויה להפוך לדירה בתוך שנים ספורות לבין קרקע שתישאר ללא אפשרות בנייה במשך עשרות שנים? בהרצאת "בוקר של נדל"ן" הסבירו עו"ד חיים ברטוב, בעלי חברת פרופרטים, ולירון קמעו, סמנכ"ל הפיתוח העסקי, כיצד בוחנים עסקת קרקע פרטית, מדוע הסכם השיתוף קריטי, איך הגדלת זכויות הבנייה יכולה לשנות את כדאיות העסקה, ומדוע החליטה החברה שלא לבנות במתחם בחדרה אף שניתן היה להוציא בו היתר במהירות? צפו בהרצאה

שיתוף הכתבה
עקבו אחרינו בגוגל
בוקר של נדל"ןבוקר של נדל"ן

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

רכישת קרקע פרטית לצורכי השקעה עשויה להניב רווח משמעותי עם התקדמות הליכי התכנון והגדלת זכויות הבנייה. אלא שבניגוד לרכישת דירה, שבה ניתן לבחון את שווי הנכס על בסיס עסקאות דומות, רכישת קרקע שטרם אושרה בה תוכנית מפורטת כרוכה בשורה של סיכונים תכנוניים, משפטיים וכלכליים. כיצד ניתן להבחין בין עסקה בעלת פוטנציאל ממשי לבין השקעה שעלולה להישאר תקועה במשך עשרות שנים?

לצפייה בהרצאה המלאה:

בשאלה זו עסקה הרצאה מקוונת שערך מרכז הנדל"ן במסגרת "בוקר של נדל"ן" בהשתתפות עו"ד חיים ברטוב, בעלי חברת פרופרטים (PROPERTEAM), המתמחה בהשבחת קרקעות פרטיות, ולירון קמעו, מהנדס בניין וסמנכ"ל הפיתוח העסקי בחברה. השניים הציגו ארבעה פרמטרים מרכזיים שלדבריהם נדרשים בבחינת עסקת קרקע: מצבה התכנוני, צפיפות הבנייה הצפויה, הסכם השיתוף בין בעלי הקרקע וזהות הגורם שמקדם את התכנון.

"הרווח בקרקע לא נמדד ביום הקנייה, הוא נמדד ביום המימוש", הסביר קמעו. לדבריו, העובדה שקרקע מסוימת מוצעת במחיר נמוך מקרקע סמוכה אינה מעידה בהכרח על כדאיותה. ייתכן שקרקע יקרה יותר תעבור הליכי השבחה ותכפיל את שווייה, בעוד שקרקע שנרכשה בזול תישאר במצבה התכנוני במשך שנים ארוכות.

"המיקום פחות מעניין מהסטטוס התכנוני"

הבדיקה הראשונה, לדברי ברטוב, היא בחינת מצבה הסטטוטורי של הקרקע. לדבריו, יש להבחין בין קרקע חקלאית ללא אופק תכנוני ברור, קרקע הכלולה בתוכנית מתאר ארצית, מחוזית או מקומית, וקרקע שכבר אושרה בה תוכנית מפורטת שמכוחה ניתן לקדם היתרי בנייה.

"קרקע ירוקה, קרקע חקלאית שאין עליה שום תכנון, היא לא מעניינת אותנו", אמר ברטוב. לדבריו, חברה העוסקת בהשבחת קרקעות צריכה להתמקד בקרקעות שלגביהן כבר קיים בסיס תכנוני המאפשר לקדם תוכנית מפורטת, ולא בקרקעות שהפיכתן לזמינות לבנייה עלולה להימשך עשרות שנים.

ברטוב הסביר כי בשנים האחרונות התרחבו מסלולי התכנון החורגים מהמסלול הקלאסי של תוכניות מתאר מקומיות ותוכניות מפורטות. בין היתר ציין את הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור ( ותמ"ל ), תוכניות שמקדמת דירה להשכיר ותוכניות מתאר ארציות דוגמת תמ"א 70 למרחב המטרו ותמ"א 75 למפרץ חיפה. מסלולים אלה, לדבריו, עשויים לקצר את הדרך לאישור תוכניות מפורטות.

גיא פארן, כלכלן וסמנכ"ל הפרויקטים בפרופרטים, שהשתתף אף הוא בוובינר, הזהיר מפני משקיעים שבוחרים קרקע על סמך מיקומה בלבד. "רבים האנשים שרוכשים קרקעות לא טובות. הם רוכשים אותן לפי המיקום שלהן או העלות שלהן, ולא בוחנים את הסטטוס התכנוני. ככה נוצר מצב שאנשים מחזיקים קרקע במשפחה שעוברת מדור לדור, ושום דבר לא קורה איתה".

לדבריו, "המיקום פחות מעניין מאשר הסטטוס התכנוני. אנחנו פחות רוצים את הפוטנציאל הרעיוני, אנחנו רוצים את הגושפנקה, את האסמכתאות, את האישורים שיש על הקרקע".

"אין דבר כזה חצי עסקת קרקע"

הפרמטר השני שהציגו המשתתפים הוא צפיפות הבנייה המתוכננת, שממנה ניתן לגזור את היקף הקרקע הנדרש לצורך קבלת זכויות ליחידת דיור.

קמעו הציג כדוגמה מתחם שבו מתוכננות ארבע יחידות דיור לדונם. במצב כזה, חלק יחסי של 250 מ"ר עשוי לייצג זכויות תכנוניות בהיקף המקביל לדירה אחת, לפני הבאה בחשבון של יתר מאפייני התוכנית וההקצאות. אם הצפיפות תגדל לשמונה יחידות לדונם, אותו חלק יחסי עשוי לייצג זכויות בהיקף המקביל לשתי דירות.

לדבריו, הגדלת הצפיפות היא אחד ממקורות ההשבחה המרכזיים בקרקע פרטית. היא עשויה לאפשר לבעלי הקרקע להתקשר בעסקת קומבינציה עם יזם, שבמסגרתה יקבלו דירות בנויות בתמורה להעברת חלק מהזכויות ליזם ולמימון הבנייה.

אלא שכאן הזהירו המשתתפים מפני אחת הטעויות הנפוצות בשוק: רכישת שטח קרקע שאינו מספיק, על פי הצפיפות המתוכננת, לקבלת זכויות בהיקף המקביל ליחידת דיור שלמה.

"אנשים רוצים לקנות קרקע בהוד השרון, ואומרים להם שהיא עולה 800 אלף שקל. אין להם 800 אלף שקל, אז אומרים להם: תקנו חצי יחידה ב-400 אלף שקל", תיאר פארן. "כמה עולה נעל אחת מתוך זוג נעליים? האם היא באמת עולה חצי? התשובה היא לא. אין דבר כזה לעשות חצי עסקת קרקע".

ברטוב הוסיף כי בעל קרקע שמחזיק בחלק קטן מדי עלול למצוא את עצמו תלוי בבעלי זכויות אחרים כדי לקדם עסקה, ולהתקשות בהתקשרות עם יזם או חברת ביצוע. בהמשך, במסגרת שאלות המשתתפים, הזהיר כי רכישת חלקי קרקע קטנים ללא בדיקה של היקף הזכויות האמיתי עלולה לפגוע גם ביכולת למכור את הקרקע בעתיד.

עם זאת, חישוב הצפיפות אינו מבטיח כשלעצמו קבלת דירה. הזכויות הסופיות תלויות בין היתר בהוראות התוכנית, בטבלאות האיחוד והחלוקה, בהפקעות ובשימושים המתוכננים.

הסכם השיתוף: "סעיף קטן יכול לקצץ את כל הרווח"

הפרמטר השלישי הוא הסכם השיתוף בין בעלי הקרקע. לדברי קמעו, רכישת זכויות בקרקע פרטית היא במקרים רבים רק תחילתו של תהליך שבמסגרתו נדרשים בעלי זכויות רבים להתאגד כדי לקדם בנייה.

הסכם שיתוף נועד להסדיר את היחסים בין הבעלים, לקבוע מנגנון לקבלת החלטות ולאפשר להם לפעול במשותף מול מוסדות התכנון, שמאים, בנקים וחברות בנייה.

"ההסכם הופך אותנו מבעלים בודדים לישות אחת שיכולה לקבל את אותו מגרש או כמה מגרשים ביחד", הסביר קמעו. לדבריו, קבוצה מאורגנת המחזיקה בזכויות בהיקף משמעותי נהנית גם מכוח מיקוח גבוה יותר מול יזמים וקבלנים.

עם זאת, לדבריו, לא כל הסכם שיתוף משרת את בעלי הקרקע. יש לבחון האם הקבוצה מחזיקה בשטח המספיק לקבלת מגרש שלם במסגרת איחוד וחלוקה, האם קיימים מנגנונים ברורים להכרעת מחלוקות, והאם נשמרות לבעלים מלוא הזכויות שיתווספו במהלך התכנון.

קמעו הזהיר במיוחד מפני סעיפים המאפשרים ליזם ליהנות מהגדלת זכויות הבנייה על חשבון הרוכשים. "יכול להיות סעיף קטן בהסכם שיתוף שמסיים את כל הדבר הזה, ואז זה נהיה לא שווה", אמר.

לדבריו, חשוב גם לבדוק את היקף הליווי המשפטי שנכלל בהסכם, לרבות טיפול בהתנגדויות ובהליכים תכנוניים עתידיים, כדי להימנע מדרישות תשלום בלתי צפויות שיעכבו את קידום הפרויקט.

למה לא בנינו בחדרה?

הפרמטר הרביעי הוא זהות הגורם המוביל את התכנון. ברטוב הסביר כי נציגות תכנונית מקצועית יכולה לפעול להגדלת זכויות הבנייה, להשפיע על הקצאת המגרשים במסגרת הליכי איחוד וחלוקה, לקדם התנגדויות ולפעול להפחתת היטלים.

לדבריו, כדאי לבחון את ניסיונו של הגורם המנהל, את אנשי המקצוע המלווים אותו ואת השאלה האם הוא עצמו מחזיק בזכויות בקרקע, באופן שעשוי ליצור זהות אינטרסים עם המשקיעים.

כדוגמה לחשיבות קבלת ההחלטות במהלך התכנון, הציגו ברטוב וקמעו את מתחם אנרג'י פארק בחדרה, הסמוך למתחם מול החוף ולתחנת הרכבת חדרה מערב.

לדברי קמעו, כבר בשנת 2022 ניתן היה לקדם במתחם בנייה בהיקף זכויות של כ-250%, אולם החברה החליטה להמתין בשל האפשרות להגדלת זכויות הבנייה. בשנת 2024 פורסם מסמך מדיניות שלפיו ניתן היה לקדם זכויות בהיקף של 600%–800%, ובשנת 2025, לדבריו, התקבלה החלטה תכנונית המאפשרת לקדם היקף של עד 1,000% זכויות בנייה ובניינים בני עד 60 קומות. מדובר בנתונים שהציגה החברה, ואין בהם כשלעצמם כדי להעיד שכלל הזכויות המוגדלות כבר אושרו בתוכנית מפורטת.

"הפרמטר של הזמן בקרקע הוא חשוב, אבל הוא לא הכי חשוב. הפרמטר הכי חשוב הוא כמה זכויות בנייה הצלחנו להוציא מאותה קרקע", אמר קמעו. לדבריו, ההחלטה להמתין עם הבנייה נועדה למקסם את פוטנציאל ההשבחה, גם במחיר של דחייה במימוש ההשקעה.

עם זאת, ברטוב הדגיש כי עסקאות קרקע הן עסקאות יזמיות הכרוכות בסיכון. תוכניות עשויות להשתנות, זכויות בנייה עלולות להצטמצם, והפקעות או תשתיות מתוכננות עשויות לפגוע בשווי הקרקע.

"מי שקונה עסקת קרקע יכול להרוויח הרבה מאוד כסף, והוא גם לוקח סיכונים", אמר. לדבריו, משקיע שאינו מעוניין להיחשף לאי-הוודאות הכרוכה בתכנון ובמימוש הקרקע צריך לשקול אפיקי השקעה אחרים.

קמעו סיכם כי לצד ארבע הבדיקות המרכזיות, חשוב לבחון גם את האפשרות למכור את הקרקע לפני השלמת התכנון. "כשאתם קונים קרקע אתם לא קונים רק את הקרקע, אתם קונים עסקה", אמר. "אתם רוצים לדעת שהעסקה טובה מהיום הראשון, ושלא יהיו לכם הפתעות אחר כך".


כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!

הצטרפו לניוזלטר של מרכז הנדל"ן

וקבלו עדכונים שוטפים על כל מה שחם בעולם הנדל"ן ישירות למייל שלכם
  • אני מאשר/ת קבלת דיוור
  • האירועים הקרובים

    תגובות

    הוספת תגובה
    {{ commentsComp.length - index }}.
    {{ comment.message }}
    {{ comment.writer }}{{ comment.date_parsed }}
    {{ reply.message }}
    {{ reply.writer }}{{ reply.date_parsed }}
    הראה עוד
    תגיות:חיים ברטובלירון קמעופרופרטיםקרקע חקלאיתהפשרת קרקעותקרקע פרטיתבוקר של נדל"ן