20 מיליון דולר אבדו סופית: נדחתה בקשת קק"ל לדיון נוסף בתרמית קרקעות הפטריארכיה

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

לאחר כ-25 שנים של הליכים משפטיים מפותלים, שם המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, סוף לפרשת המקרקעין של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בירושלים. זאת בהחלטתו לדחות את הבקשה לדיון נוסף מקבעת את פסק הדין שקבע כי המסמך  משנת 2007 - בין הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית לבין חברת הימנותא (חברת בת של קק"ל), בנוגע להארכת חוזי חכירה של כ-520 דונם בשכונות רחביה וטלביה בירושלים - אינו מהווה חוזה מחייב, ובכך מסמנת אפשרות לשינוי כיוון משמעותי בדיני חוזים בישראל.

בכך, ירד לטימיון סכום של 20 מיליון דולר ששילמה הימנותא במסגרת תרמית לה נפלה קורבן ב"עסקה" להארכת החכירה שעליה חתמה בשנת 2000. גם סכום פיצוי של 13 מיליון דולר, שנפסקו לחובת הפטריארכיה על ידי בית המשפט המחוזי, ובוטלו על ידי העליון בפסק דינו הקודם - אבדו מבחינתה סופית.

להחלטה של ביהמ"ש העליון 

הסיפור התחיל בתחילת שנות המדינה, אז הוחכרו לקק"ל כ-520 דונם בשכונות רחביה וטלביה בירושלים. בשנת 2000, לקראת פקיעת תקופת החכירה, התקשרה חברת "הימנותא" בעסקה להארכת החכירה ב-999 שנים תמורת 20 מיליון דולר. אלא שהתברר כי זו תרמית שגובשה על ידי הגורמים שהפנו לקק"ל. עוד התברר שרצונה של הפטיריארכיה להאריך את החכירה היה מצג שווא, כי הכספים לא הועברו לפטריארכיה וכי מסמכים זויפו.

בעקבות התרמית הוגש כתב אישום נגד הנוכלים והחלו מגעים לפשרה עם הימנותא שלפיה תימחק מחיקת הערת האזהרה להימנותא או אכן תוארך החכירה. ב-12 במרץ 2007 נערך במשרדו של עו"ד יעקב וינרוט ז"ל טקס חגיגי שבו הוקרא מסמך המכונה "הפרטיכל". המסמך פירט חלופות לפשרה, כולל הארכת תקופת החכירה בתנאים מסוימים.  למרות הטקסיות והנוכחות של הפטריארך ושופטים בדימוס, הצדדים עצמם לא חתמו על הפרטיכל; חתמו עליו רק העדים והמתווכים. בהליך המשפטי הימנותא ביקשה להכיר במסמך כחוזה מחייב. השאלה המרכזית שעמדה לפתחו של בית המשפט הייתה - האם הוא אכן כזה. 

פסק הדין מיולי 2025 קבע בדעת רוב של השופטים עופר גרוסקופף ויעל וילנר כי לא נכרת חוזה מחייב. השופט גרוסקופף הדגיש את חשיבות הפורמליות בדיני חוזים עסקיים בין צדדים מתוחכמים, וקבע כי היעדר החתימה והדרישות הצורניות בפרטיכל מעידים על כך שלא התגבשה "גמירת דעת" סופית. השופטת וילנר הוסיפה כי המסמך אינו עומד בדרישת הכתב המהותית לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין (עסקה במקרקעין טעונה במסמך כתוב).

לעומת זאת הנשיא יצחק עמית סבר כי הפרטיכל מבטא "גמירת דעת" מוחלטת של הצדדים. לגישתו, היעדר החתימה הוא עניין טכני בלבד שאינו גורע מהתוקף המשפטי של ההסכמות שהושגו בטקס חגיגי. עמית סבר שיש לאכוף את ההסכם ולחייב את הפטריארכיה בהארכת החכירה תמורת 13 מיליון דולר. בכך בית המשפט העליון הפך את החלטת המחוזי וקבע כי הפטריארכיה לא נהגה בחוסר תום לב בפרישתה מהמשא ומתן, ולכן בוטל גם החיוב בפיצויי קיום בסך 13 מיליון דולר שהוטל עליה קודם לכן.

בבקשתה לדיון נוסף, טענה הימנותא כי פסק הדין מהווה "תפנית חדה" ונסוג מהלכות קודמות שריככו את דרישת הכתב והעדיפו את המהות על פני הצורה.

סולברג: "יש לחתום את ההתדיינות ארוכת-השנים" 

השופט סולברג הכיר בכך שפסק הדין אכן נותן משקל משמעותי לדרישת הצורה ומחזיר אותה ל"קדמת הבמה". הוא ציין כי "המטוטלת" של דיני החוזים, שנטתה במשך עשורים לכיוון המהותי-ערכי (כמו תום לב וגמירת דעת), נעה כעת חזרה לעבר הקוטב הפורמליסטי, במיוחד בחוזים עסקיים מורכבים.

עם זאת, סולברג קבע כי אין מדובר בסתירה להלכה קודמת המצדיקה דיון נוסף, אלא ב"שינוי מגמה" או "תנודה" טבעית של המשפט המקובל: "במכלול השיקולים, מסקנתי היא שאין הצדקה להורות על דיון נוסף בפסק הדין. הימנותא זועקת בבקשתה, על כך שהסוגיות שנדונו בפסק הדין מעוררות צורך בשׂימת סימן קריאה, לכיוון זה או אחר, בהעמדת הלכה על מכונה במסגרת בחינה נוספת לפני הרכב מורחב של בית משפט זה. לא ראיתי הצדקה להיעתר לבקשה. הפטריארכיה מנגד, מבקשת לצנן את הזדעקותה של הימנותא, וטוענת כי יש להציב סימן שאלה אם בכלל נקבעו בפסק הדין אי-אלו קביעות שאינן יִשׂוּמיות גרידא. גם על כך יש להשיב בשלילה, לגבי חלק מן הקביעות המשפטיות".

מעל לכל, הדגיש סולברג את עקרון סופיות הדיון בפרשה שמתנהלת כבר רבע מאה:  "מצדי אסתפק אפוא, 'רק' בנקודה. יש להותיר לדין להתפתח ולהלכה להתעצב, במהלך הדברים המקובל והרגיל, על-ידי מותבים שונים, בשלל מקרים ובמגוון הקשרים שעוד יבואו לפתחם; להם, לעתיד לבוא – המשך פיתוח הפסיקה. לי, בגדרי הבקשה דנן – מלאכת הפיסוּק. "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג, א), כך לימדנו 'החכם באדם'; סבורני, כי את ההתדיינות ארוכת-השנים בהליך זה - עת לחתום".

לבסוף נקבע כי הימנותא תישא בהוצאות הפטריארכיה בסך 30 אלף שקל. החלטה זו חותמת סופית את התיק וקובעת כי הפטריארכיה אינה מחויבת להארכת החכירה מכוח הפרטיכל. את הפטריארכיה ייצגו עו"ד יאיר עשהאל ועו"ד יוסף חסיד.