ניצחון בעליון לרשתות הגדולות על קניון רננים: לא יצטרכו לשלם תוספת ארנונה

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

שופטת העליון יעל וילנר דחתה השבוע בקשת רשות ערעור שהגישו עיריית רעננה וחברת הניהול ג'י.טי.אל.וי ניהול רננים בע"מ על פסיקת בית המשפט המחוזי, וקבעה כי אין מקום לחייב את הרשתות הום סנטר, הולמס פלייס, שופרסל ו-H&M בארנונה על השטחים הציבוריים בקניון רננים.

הסכסוך החל בשנת 2017, אז החליטה העירייה, לאחר בחינה מחודשת של שטחי הקניון, להטיל חיובי ארנונה נוספים. ב-2020 נחתם הסכם פשרה בין העירייה לחברת הניהול, שלפיו חלק מהארנונה הנוספת תשולם על ידי החברה וחלק "יגולגל" לשוכרים, באופן יחסי לשטח חנויותיהם.

אלא שהשוכרים, שלא היו צד להסכם ולא נטלו חלק בהסכם הפשרה, קיבלו דרישות תשלום על שטחים ציבוריים בקניון שאינם בשליטתם, כגון: חדרי שירות, מבואות, מעברים, מדרגות נעות ותשתיות תפעוליות.

ערר שהגישו לוועדת הערר לנושא ארנונה נדחה לאחר שהוועדה קיבלה את עמדת העירייה, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי חברת הניהול היא "בעלת הזיקה הקרובה ביותר" לשטחים הציבוריים – ולכן היא המחזיקה לצורכי ארנונה.

כאמור, בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגישו העיריה וחברת הניהול בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מביא לעיוות דין, שכן על פי צו הארנונה של עיריית רעננה, יתווסף לכל נכס השטח היחסי ברכוש המשותף.

לטענת המערערות, לפי הסכם הפשרה, השטחים הציבוריים מהווים "רכוש משותף", אשר כלל השוכרים בקניון צריכים לחוב בארנונה בגינו. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי יישם באופן שגוי את ההלכה שנקבעה בעניין קניון רמת אביב, שלפיה הסכמי התקשרות בין שוכרים ומשכיר אינם יכולים להגדיר את הזיקה לנכס.

בהחלטתה לדחות את הבקשה קבעה השופטת וילנר כי "בגדרו של פסק דין זה (פס"ד המחוזי, ל"ס) הובהר כי לא ניתן להמחות חיוב במס, כך שלא ניתן להעביר באופן הסכמי את החבות בארנונה למי שאינו המחזיק על פי דין בנכס".

עורכי הדין רונית פלג, דוד שמעונוב ואורי דויטש, ממשרד עו"ד פלג, כהן, דויטש ושות', העוסק בתחום המיסוי המוניציפלי וייצגו חלק מהרשתות (שופרסל, מאצ' ריטייל ומאצ' פמילי) מסרו: "מדובר בפסק דין חשוב שמשליך על כל הקניונים בארץ והוא מחזק את העיקרון לפיו חיוב בארנונה יוטל אך ורק על מחזיק בפועל במקרקעין, בהתאם לזיקה ולשימוש הקונקרטי בהם – ולא על בסיס חוזים פנימיים או מנגנוני גבייה כלליים'.

"אין זה מוצדק כי בגלל שחברת הניהול נאלצה לשלם ארנונה בגין חלק מהשטחים שבמחלוקת, היא ניסתה לגלגל זאת על השוכרים. פסק הדין מדגיש כלל ברור לפיו לא ניתן להטיל על השוכרים ארנונה בגין השטחים שהם לא מחזיקים בהם ולא פועלים בשטחם".