איך מכפילים את מסי הארנונה פי 14? בעיריית הוד השרון חשבו על רעיון יצירתי

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

לאחר שעיריית הוד השרון החליטה להעלות את תעריף הארנונה על מכל לאגירת מים פי 14, לפי סיווג משרדים, בית המשפט המחוזי בלוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קיבל החודש את הערעור שהגישה אגודה שיתופית רמת הדר וקבע כי קודם בודקים מהו השימוש בפועל, ורק לאחר מכן מחליטים אם יש הצדקה לשנות סיווג. עיריית הוד השרון חויבה ב-25 אלף שקל הוצאות.

פסק הדין עסק באגודה השיתופית רמת הדר שלה יש קרקע בתחומי הוד השרון. לטענתה, העירייה העלתה את הארנונה בצו מ-2025 על מכל אגירת המים שבבעלותה מ- 5.82 שקל למ"ר (עבור מבנה חקלאי) ל-79.35 שקל למ"ר (משרדים ומסחר) -עלייה שמחייבת אישור של שרי הפנים והאוצר, ולכן לא הייתה העירייה רשאית להעלות את התעריף. 

לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי 

העירייה, צידה, טענה כי מדובר בתיקון של "אי-חוקיות מובהקת". לשיטתה, הסיווג הראוי למכל המים הוא תחת הקטגוריה של "משרדים, שירותים ומסחר", כיוון שהאגודה מספקת שירותי מים לחבריה בתשלום. מאחר שהתעריף הקודם היה נמוך מהתעריף המזערי הקבוע בתקנות לקטגוריה זו, טענה העירייה כי היא מחויבת להעלותו לרמת המינימום גם ללא אישור שרים.

השופט שמואל בורנשטין דחה את עמדת העירייה וקבע כי הסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר" אינו מתאים לנכס המדובר. בפסק הדין הובהר כי המבחן הקובע לסיווג נכס הוא מבחן השימוש בפועל, וכי במקרה זה, השימוש הדומיננטי במכל המים הוא חקלאי או נלווה באופן אינטגרלי לפעילות חקלאית.

"אין מקום לסווג נכס מסוג מכל אגירה תחת סיווג שיורי של 'משרדים, שירותים ומסחר', אשר נועד לנכסים בעלי אופי עסקי מסחרי מובהק", כתב השופט. בית המשפט קבע כי הסיווג המתאים ביותר למכל המים, הנמצא על אדמה חקלאית ומשמש למטרות חקלאיות, הוא "מבנה חקלאי".

השופט: העירייה שינתה את גרסתה

השופט מתח ביקורת על השינוי בעמדת העירייה, שבעבר אף פנתה לשרים בבקשה לאשר את העלאת התעריף כ"חריגה", ורק לאחר שבקשתה נדחתה - טענה כי מדובר בתיקון טכני של טעות: "מסקנתי לפיה אין מקום לסווג נכס מסוג מיכל אגירה תחת הקטגוריה של 'משרדים, שירותים ומסחר' אף מתיישבת עם התנהלותה של העירייה עצמה. כזכור, במשך שנים חויב הנכס מושא העתירה בתעריף הנמוך מהתעריף המזערי החל על סיווג זה בתקנות ההסדרים, ולא רק זאת, אלא שהעירייה עצמה סברה בתחילה, כי העלאת התעריף מחייבת קבלת אישור השרים. מטעם זה פנתה העירייה לחברי מועצת העיר והודיעה מפורשות כי בכוונתה להגיש בקשה להעלאה חריגה ביחס לנכס המסווג בסיווג. ובהמשך אף הגישה בקשה כאמור לשרים. 

השופט מתח ביקורת על השינוי בעמדת העירייה: "רק לאחר שהסתבר כי הבקשה לא אושרה, שינתה העירייה  את טעמה וטענה כי כלל לא נדרש אישור השרים, וכי פנייתה אליהם נעשתה בטעות. אלא שלא הוצג כל הסבר מניח את הדעת באשר למהות הטעות או לשינוי שחל בפרשנותה" 

"רק לאחר שהסתבר כי הבקשה לא אושרה, שינתה העירייה  את טעמה וטענה כי כלל לא נדרש אישור השרים, וכי פנייתה אליהם נעשתה בטעות. אלא שלא הוצג כל הסבר מניח את הדעת באשר למהות הטעות או לשינוי שחל בפרשנותה. כך לא ניתן כל הסבר לשאלה מדוע סברה העירייה במשך שנים רבות כי היא רשאית לגבות תעריף הנמוך מהתעריף המזערי הקבוע לנכס מסוג 'משרדים שירותים ומסחר', כאשר ההסבר היחיד שניתן להעלות על הדעת הוא, כי אף היא עצמה לא סברה כי יש לסווג נכס מסוג מכל אגירה, תחת הסיווג האמור. באותה מידה לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע סברה תחילה העירייה, כי נדרש אישור השרים, ורק לאחר מעשה היא הגיעה למסקנה כי מדובר ב'טעות'". 

בית המשפט קיבל את העתירה בנוגע לחוקיות העלאת התעריף וביטל את ההעלאה שבוצעה בצו הארנונה לשנת 2025. עם זאת, מחלוקת לגבי שטחו הפיזי של הנכס (האם הוא 250 מ"ר כפי שטוענת העירייה או 66 מ"ר כפי שטוענת האגודה) לא הוכרעה, כיוון שמדובר בשאלה עובדתית-מקצועית שצריכה להתברר בפני מנהל הארנונה וועדת הערר.

לסיכום, העירייה חויבה לשלם לעותרת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח. 

מעיריית הוד השרון נמסר בתגובה: "אנו לומדים את פסק הדין ושוקלים האם לערער". 

"מכל מים אינו קניון"

לדברי עו"ד אלכס כץ שותף מייסד במשרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) המתמחה במיסוי מוניציפלי, הרשויות המקומיות נמצאות במצוקה תקציבית, הדרישות מהן גדלות, מקורות ההכנסה מוגבלים והממשלה לא ממש מספקת מענה הולם לפער שבין המטלות לבין התקציב. "בתוך המציאות הזאת, הארנונה הופכת  לכלי הפשוט, המהיר והנוח ביותר. אלא שבין ניהול תקציבי אחראי לבין פרשנות יצירתית מדי של צווי הארנונה, עובר קו גבול ברור. ופסק הדין הזה מזכיר בדיוק את הגבול הזה.

לדברי עו"ד אלכס כץ, המתמחה במיסוי מוניציפלי: "לקח מפסק הדין פשוט: מצוקה תקציבית אינה רישיון לפרשנות מנהלית אגרסיבי.  טוב שבית המשפט אמר את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו מלכתחילה: מכל מים הוא לא קניון, ויצירתיות תקציבית אינה תחליף לחוקיות" 

"לא מדובר רק בשאלה נקודתית אם מיכל מים הוא 'מבנה חקלאי' או לא, אלא בשאלה אם רשות מקומית רשאית למתוח את שפת סיווגי הארנונה עד לקצה, ואולי מעבר לו , כדי לייצר עוד מקורות הכנסה. בשנים האחרונות התרגלנו לכך שרשויות מחפשות להתייעל באמצעות העלאות תעריפים, שינויי סיווג והסברים מאוחרים על טעויות עבר. לפעמים זה נעשה כחוק, ולפעמים פחות. אלא שכאשר רשות משנה עמדות, סותרת את אופן פעולתה שלה לאורך שנים, ורק לאחר שלא מתקבל אישור חריג מסבירה שבעצם כלל לא היה בו צורך - קשה לראות בכך פעולה מנהלית נקייה, עקבית ומשכנעת".

עו"ד אלכס כץ (ניר קופרמן)

כף מוסיף כי במובן הזה, פסק הדין חשוב לא רק לחקלאים ולא רק להוד השרון. "הוא חשוב לכל מי שמשלם ארנונה וחי בתוך מערכת שבה פערי הכוח ברורים: מצד אחד רשות עם מנגנון גבייה, יועצים משפטיים ויכולת לנסח צווי ארנונה; מצד שני אזרח, עסק או אגודה שנאלצים להבין בדיעבד מדוע הנכס שלהם 'הומצא מחדש' לצורכי חיוב המס. בית המשפט החזיר כאן את הדיון לקרקע: קודם בודקים מהו השימוש בפועל, אחר כך מסווגים. לא להפך.

"הלקח מפסק הדין פשוט: מצוקה תקציבית אינה רישיון לפרשנות מנהלית אגרסיבית. רשויות מקומיות ראויות לכלים תקציביים טובים יותר, אבל כל עוד אלה אינם ניתנים להן, אסור להן להפוך את דיני הארנונה למרחב של אלתור. כשזה קורה, לא מדובר רק בעוד מחלוקת מס - אלא בשחיקה של אמון הציבור. ובדיוק משום כך טוב שבית המשפט אמר את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו מלכתחילה: מכל מים הוא לא קניון, ויצירתיות תקציבית אינה תחליף לחוקיות".