מאז ה-7.10 נוספו 240 חללים: נדחה הערר נגד הרחבת בית העלמין בהר הרצל

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים בראשות עו"ד עמית אופק, דחתה אתמול (ב') את הערר שהגישה עמותת "ירושלים שקופה" נגד הרחבת בית העלמין הצבאי בהר הרצל, ואפשרה למשרד הביטחון להתחיל בעבודות תשתית להכשרת מאות קברי שדה חדשים בשטח המיועד כיום לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ).

הערר הוגש נגד החלטת הוועדה המקומית ירושלים ומשרד הביטחון - יחידת מתו"ה (מחקר, תכנון והכשרה), ועסק בהחלטת הוועדה המקומית מ-8.9.25 לאשר שימוש חורג למשך חמש שנים להקמת חלקות קבר חדשות בכ-8 דונם, לצד הסדרת דרכי גישה, נגישות ומבני שירותים.

להחלטה של ועדת הערר

הדיון נערך בצילה של המלחמה המתמשכת ובדחיפות - בין היתר בשל תחילת שירות מילואים של יו"ר הוועדה. במהלך הדיון צוין כי נציג העמותה, הרב נתן קרמר, כלל לא השתתף: "מזכירת הוועדה ניסתה מספר פעמים להשיג את מר קרמר, מי שמייצג את העוררת, אבל הוא מנתק את השיחה". לדברי קרמר, הוא לא התחבר לדיון שנערך בזום בשל תקלה טכנית. 

לטענת העמותה הליך הרחבת בית העלמין אושר שלא כדין, ללא פרסום מספק וללא בחינה אמיתית של הצורך, וכן כי מדובר בשימוש חורג הפוגע בייעוד הקרקע ובאופי הסביבה. עוד נטען לחריגה מסמכות, היעדר תוכנית מפורטת ולפגמים בהליך התכנוני.

מנגד, הוועדה המקומית טענה כי יש לדחות את הערר על הסף, בין היתר משום שהעמותה לא הגישה התנגדות במועד ואינה בעלת מעמד מתאים. עוד נטען כי מדובר בפתרון ביניים הכרחי נוכח מצוקת קבורה חריפה, וכי השימוש המבוקש תואם את סביבת הר הרצל ואינו משנה את אופייה.

משרד הביטחון הציג נתונים עדכניים שלפיהם מאז ה-7 באוקטובר נקברו בהר הרצל 240 חללים, מה שהותיר כ-100 מקומות קבורה פנויים בלבד. עוד צוין כי בסך הכול קיימות תשתיות פנויות לכ-4% בלבד מכלל הקבורים בהר (כ-3,550), וכי הוקצתה קרקע נוספת של כ-7.7 דונם שתאפשר הקמת 500–600 קברים.

לדברי נציג המשרד, הצורך בהיערכות מיידית הוא קריטי, וכי ככל שתתבצע קבורה בשטח החדש תהיה זו קבורת קבע. עוד הודגש כי נעשים מאמצים לקדם שינוי ייעוד קבוע לשטח, וכי השימוש החורג נדרש כשלב ביניים.

משרד הביטחון הציג נתונים עדכניים שלפיהם מאז ה-7 באוקטובר נקברו בהר הרצל 240 חללים, בעוד שנותרו כ-100 מקומות קבורה פנויים בלבד. עוד צוין כי בסך הכול קיימות תשתיות פנויות לכ-4% בלבד מכלל הקבורים בהר (כ-3,550), וכי הוקצתה קרקע נוספת של כ-7.7 דונם שתאפשר הקמת 500–600 קברים. לדברי נציג המשרד, הצורך בהיערכות מיידית הוא קריטי

ועדת הערר קיבלה את טענות הסף וקבעה כי העמותה לא הגישה התנגדות כדין וכי לא נמצא פגם מהותי בהחלטת הוועדה המקומית. עוד נקבע כי המצוקה בשטח מחייבת פעולה מיידית, בין היתר בשל הזמן הממושך הנדרש להכשרת הקרקע.

"אין ישראלי שמעלה על דעתו כי בשל בעיית תכנון יסורב להיקבר חלל"

בהחלטתה ציינה הוועדה כי: "לא ניתן לסיים החלטה זו בלי להתייחס לתחושה הקשה מאוד העולה מעצם הצורך לדון בעניין. קשה לתאר בקשה להיתר שיש הסכמה כה רחבה שאיש אינו רוצה לראותה ממומשת. ובאותה נשימה נאמר כי עצם המחשבה על האפשרות כי יחסר מקום בחלקה הצבאית בהר הרצל עבור מי שמסר את נפשו, בלתי נסבלת. המשימה של ניהול החלקה הצבאית והבטחת מקומות קבורה לכל תרחיש, מוטלת על משרד הביטחון. על מנת לעמוד במשימה פעל המשרד להקצאת הקרקע ולקידום תוכנית עבור מקומות הקבורה החדשים. במהלך המלחמה, שגבתה חיים כה רבים, הצטמצם מאוד מספר הקברים הפנויים ועל כן התעוררה הדחיפות במתן מענה מיידי לכל אפשרות שתחייב מקומות קבורה חדשים, ומכאן הבקשה שהוגשה.

"המציאות, לצער כולם, אינה מאפשרת להמתין עד לסיום ההליך התכנוני. דווקא מתוך האחריות לתכנון בית הקברות, הוגשה בקשה לשימוש חורג הכוללת למעשה את התכנון העתידי. החלופה לשימוש החורג לא הייתה המתנה עד לכניסתה לתוקף של התוכנית. אין אדם ישראלי שמעלה על דעתו כי בשל בעיית התכנון היה מסורב חלל מערכות הביטחון שמשפחתו מבקשת זאת להיקבר…כל מי שדואג לכבודם של החללים ולתכנון ההר באופן מיטבי צריך היה דווקא לתמוך בפתרון שנמצא, הגם שכאמור, איננו כלי מתאים ככלל לתכנון בית עלמין".

הוועדה מתחה ביקורת על התנהלות העמותה: "העוררת מתיימרת לקידום ערכים של שקיפות, מנהל תקין וטוהר מידות ברשויות המקומיות… הלכה למעשה, העוררת המתיימרת לקדם מנהל תקין לא חסכה בתרגילים שונים על מנת להכביד על האפשרות לקיים את הדיון, לדחות את הדיון ולהכפיש בעלי תפקידים, התנהלות שבפני עצמה אין בינה ובין מינהל תקין דבר" 

הוועדה מתחה ביקורת על התנהלות העמותה: "העוררת מתיימרת לקידום ערכים של שקיפות, מנהל תקין וטוהר מידות ברשויות המקומיות… הלכה למעשה, העוררת המתיימרת לקדם מנהל תקין לא חסכה בתרגילים שונים על מנת להכביד על האפשרות לקיים את הדיון, לדחות את הדיון ולהכפיש בעלי תפקידים, התנהלות שבפני עצמה אין בינה ובין מינהל תקין דבר. העוררת מנסה להציג בכתב הערר את דאגתה לחללים אך בפועל לא דאגה לחללים היא העומדת על הפרק אלא ניגוח המערכות, הוועדה המקומית, משרד הביטחון וודאי גם ועדת הערר בהמשך הדרך. נראה כי אם הייתה הגינות אנושית מסוימת בהתנהלות העוררת היא היתה מכירה בכך כי ישנם נושאים שאינם מתאימים להיות קרדום לחפור בו ואין מובהק ממקרה זה כדי להמחיש זאת. אך כפי הנראה עבור העוררת אפילו הר הרצל הוא פוטנציאל לקידום מאבקה בכל המוסדות"

נציג האדריכלים יצחק ליפובצקי ליר הסתייג מביקורת זו: "יתכן ולא היה מקום לערר על החלטה זאת של הוועדה המקומית. בהמשך לכך עקב הנסיבות הייחודיות הנני מצטרף בלב כבד להחלטה לדחות את הערר. הנני מסתייג לחלוטין מסעיף 45 בהחלטה (סעיף הביקורת על העמותה). הנני להזכיר שהופיע בפני ועדת הערר מר אייזן, בן משפחת השכול, חבר העמותה שעררה שאין לפקפק בכנותו. בנסיבות איילו יש למחוק לדעתי מההחלטה את סעיף 45".

ועדת הערר חתמה: "בסיכומו של דבר אנו דוחים את הערר ומייחלים בכל ליבנו, מתפללים ומקווים שהקרקע תיוותר ריקה והחלטתנו זו תוותר רק מילים ריקות על הדף". לא נפסקו הוצאות. הוועדה המקומית יוצגה על ידי עו"ד רועי בראונר, ומשרד הביטחון יוצג על ידי גב' אילנית זלינגר.

"ירושלים שקופה": "הכפשה אישית במקום להתמודד עניינית" 

מטעם דוברות עמותת "ירושלים שקופה" נמסר: "החלטת ועדת הערר, בראשות עו"ד עמית אופק, מהווה בעינינו 'מכירת חיסול של שלטון החוק'. מחד גיסא, ועדת הערר מאשרת למעשה את טענות העוררת שלפיהן אישור הבקשה להיתר חורג מן המסגרת החוקית הרגילה; ומאידך גיסא, היא קובעת כי במקרה חריג ומיוחד זה ניתן, הלכה למעשה, לחרוג מן הדין ולקדם בנייה עוד בטרם אושר ההליך התכנוני, בשעה שהבנייה אמורה להיות פועל יוצא של התכנון, מכוח שיקול 'רגשי' ולא מכוח שיקול 'משפטי', בנימוק כי 'המחוקקים לא חזו ולא העלו על דעתם מציאות שבה התמלא הר הרצל במהירות בלתי צפויה, שדרשה מתן מענה החורג מהוראות הדין'. 

"לא ניתן להעלות על הדעת שחללי מערכות ישראל, אשר מסרו את נפשם למען המדינה ושלטון החוק, יובאו למנוחת עולמים בנסיבות הכרוכות בהפרת חוק. עצם השרבוב של קדושת הנופלים עם עבירות בנייה - ועוד בחסות רשויות המדינה ובמסלול שהוועדה עצמה מודה כי אינו חוקי - הוא צורם ובלתי ראוי. הקרבתם העליונה מחייבת אותנו להעניק להם את הכבוד האחרון הראוי להם, נטול כל פגם או רבב חוקי, והמצב הנוכחי מהווה, למרבה הצער, פגיעה עמוקה בכבודם.

"חמור לא פחות הוא האופן שבו נוהל ההליך. יו"ר ועדת הערר חסם האפשרות שנציג העמותה העוררת יופיע וישמיע את טענותיו כנדרש, ולאחר מכן הגדיל לעשות כשהקדיש חלק ניכר מן ההחלטה לדברי הכפשה אישיים נגד העוררת, במקום להתמודד באופן ענייני עם טענות שהוועדה עצמה מודה כי הן משפטיות ותכנוניות כבדות משקל. התנהלות זו מעוררת קושי כבד באשר לתקינות ההליך, לרצינותו וללגיטימיות של ההכרעה שהתקבלה במסגרתו". 

עוד נמסר מהעמותה, כי "מצער במיוחד שיו"ר ועדת תכנון, שהוא עורך דין במקצועו, בחר לעשות שימוש בסמכותו ובבמת ההכרעה של ועדת הערר לא לשם הכרעה שיפוטית-מעין שיפוטית מאופקת, אלא כפלטפורמה להשתלחות בעמותה ציבורית שפעלה כדין, ללא מורא, והעזה למתוח ביקורת לגיטימית על מוסדות התכנון. כאשר גוף מעין-שיפוטי מחליף הנמקה עניינית בהטחת דופי בבעל דין אך ורק משום שעמדתו הערכית והמשפטית שונה מזו של חלק מחברי הוועדה, מדובר בכתם שחור על התנהלות רשויות התכנון ועל ערכי שלטון החוק במדינה דמוקרטית.

"טוב עשה נציג עמותת האדריכלים, החבר בוועדת הערר, אדריכל יצחק ליפובצקי ליר, אשר הסתייג באופן מפורש ומלא מסעיף ההכפשה שבהחלטה, ואף קבע כי לדעתו יש למוחקו. הסתייגות זו מלמדת כי אין מדובר רק בתחושת פגיעה סובייקטיבית של העוררת, אלא בחריגה ממשית מן הראוי, כפי שזוהתה גם מתוך המותב עצמו - ובפרט לנוכח עמדת נציג משפחות השכולות, אשר תמך בעוררת וסבר אף הוא כי אישור הבקשה יהווה פגיעה בכבוד החללים".