You are here

למה לעולם לא נגיע לקרסוליים של מנהטן?


- מנכ"לית עמותת רוח חדשה
25.09.18

מנהטן
שאטרסטוק

שטחה של מנהטן הוא 87 קילומטרים רבועים. בכל בוקר מתעוררים אליה 1,650,000 בני אדם. כחמישית מהם ילדים ונוער. 20% חיים מתחת לקו העוני. 12% הם זוגות נשואים. הרבה סנאים, לא נתקלתי בחתול אחד.

מספרים שעד 2030 תצמח אוכלוסית האי בעוד 300 אלף בני אדם לפחות. מה שמביא אותנו לכמעט שני מיליון איש. זה הרבה.

שטחה של תל אביב הוא 51 קילומטרים רבועים. בכל בוקר שותים לכבודה אספרסו 450,000 בני אדם ועוד מאות אם לא אלפי חתולים. אין סנאים.

אני בולעת רוק ירושלמי ומודה בכנות שתל אביב היא הדבר הכי קרוב למושג עיר שיש לעמישראל להציע. וגם זה בשל אפליה מתקנת.

למה?

ובכן, הנה תרגיל בדימיון מודרך:

עצמו עיניים, נשמו עמוק, דמיינו שדה רחב שאורכו 1,000 מטר ורוחבו 1,000 מטר. דמיינו 8,000 תל אביבים מפוזרים עליו. יש? יופי. זאת הצפיפות בתל אביב.

עכשיו, על אותו שדה, תוסיפו עוד 8,000 אנשים, ועוד 8,000, ועכשיו עוד 6,000 אחרונים, ודי.

דמיינו שהם 30,000 ניו יורקרים.

שמתם לב שהכפלתם את הכמות כמעט בארבע? זאת הצפיפות במנהטן.

צפיפות מבורכת

מנהטן גדולה מתל אביב ב-36 קמ״ר, יש בה מליון ורבע בני אדם יותר, והיא צפופה כמעט פי ארבעה. וזה עושה לה רק טוב. ממש ממש טוב.

מנהטן חוגגת את המושג עיר. גם בנקודות העולב שלה (ויש לא מעט כאלו), יש קסם עירוני שגורם לכולם רק לרצות להיות בה עוד ולבהות בה עוד ועוד.

נכון, מנהטן היא לא הנורמל. אין לנו משאבים כמו להם, אין לנו כסף כמו להם, ואין לנו מערכות תחבורה כמו שיש להם. ולנו יש מצב בטחוני ״מאוד מורכב״, ולנו יש הרבה יותר ילדים, ולנו יש פלאפל.

ועדיין, אי אפשר שלא להשוות ולהשתאות מול האי הזה.

אי אפשר שלא לתהות למה במנהטן כן ואצלנו כל כך כל כך לא. אפילו לא קצת, אפילו לא קרוב, אפילו לא דומה.

וזה לא שאני אומרת מה טוב יותר, אני רק אומרת מה עיר יותר. ואני לא יודעת איפה עדיף לחיות או לגור או לגדל ילדים, ולמה תמיד האספרסו של השכן ארוך יותר, והאמת כמו האמת, כנראה מנווטת את דרכה אי שם בעמק השווה.

אז כן, אנחנו מזהים עיר טובה ועפים בפנטזיה ורוצים כזה גם. אז מה הבעיה? למה עם כל הפוטנציאל שלנו, אנחנו לעולם לא נגיע לקרסוליים של מנהטן?

כי תרבות המגורים שלנו. זה למה.

השאיפה והחלום לגור בבית פרטי, במרכז הארץ, עם גינה וארבעה כיווני אוויר או לכל הפחות שלושה. תרבות האין מצב דירה בלי מרפסת, בלי חלון במטבח, בלי להגיע לכל מקום עם המכונית שלי.

תרבות הכניסה הפרטית, הלא לגור עם שכנים, לא קרוב לשכנים, לא לראות שכנים.

תרבות "זה מסיבות בטחוניות" שתופסות נפח כל כך עצום שלא נשאר מקום לחשיבה יצירתית. כזו שבונה בתי ספר לגובה או מתחת למגדל משרדים, כזו שתקים בית חולים ובצידו מוזיאון, גן ילדים מתחת לבית אבות. ושבלילות, במרתף, יפעל קולנוע סרטי מחתרות. אפילו להקבר ביותר חסכוני זה קונספט שעוד קשה לנו להפנים.

תרבות כזאת לעולם לא תקים פה ערים קומפקטיות, צפופות, יצירתיות ומפוארות באמת ולא משנה כמה כסף יהיה לנו. ערים שאולי מצמצמות את המרחב הפרטי למינימום אבל מספקות מרחב ציבורי ועירוני במקסימום. וכשאני אומרת מקסימום, אני מתכוונת מנהטן.

אודות המחבר
הכותבת היא אדריכלית, מנכ"לית עמותת רוח חדשה, לשעבר עובדת מינהל התכנון

קורסים ואירועים קרובים


מרכז רבין, חיים לבנון 8 תל אביב
תאריך:
13.11.2018

מרכז רבין, חיים לבנון 8 תל אביב
תאריך:
13.11.2018

LAGO ראשל"צ
תאריך:
11.11.2018

נדל"ניוזלטר

מעוניינים לקבל עדכונים שוטפים על כל מה שחם בעולם הנדל"ן?

f
המרכז בפייסבוק